2314115_S

‘שתיקת המבוגרים’

האם נכון לדבר עם המתבגר על 'נושאים של מתבגרים'? ואולי עדיף שילמד בעצמו? • כנסו

הורים רבים מוצאים עצמם נבוכים לדבר עם ילדם על נושאים הקשורים לגיל ההתבגרות. ישנן כמה סיבות לכך, אופי הנושא – שמטבע הדברים הוא מוצנע גם אצל המבוגרים, חוסר שפה משותפת בנושא, פערים בין־דוריים וחשש כי הדיבור על הנושא עלול להוביל להתנהגויות בלתי רצויות בקרב המתבגר. כל זה ועוד גורמים לכך שלרוב מתקיימת ‘שתיקת המובגרים’ בכל מה שקשור לנושא.

אבל האם בכלל צריך לדבר על זה, או שעדיף שהנער ילמד לבד ובקצב שלו? מה אומרים למתבגר ולמה שיסכים בכלל לשתף פעולה עם שיחה כזו?!

ובכן, קיים הבדל מהותי בין החינוך למיניות בציבור הכללי לזה שבציבור הדתי-חרדי. אם בציבור הכללי הנושא קיים ומדובר בין הנערים, בציבור הדתי-חרדי לרוב הנושא אינו מדובר גם בקרב הנערים. זאת הסיבה שבציבור הכללי נושא החינוך למיניות הוא חלק אינטגרלי מתכני הלימוד בבתי הספר. לעומת זאת, בבתי הספר התורניים הנושא לא מדובר כלל, אך אין זה אומר שלילד אין שאלות ותהיות בנושא. גופו עובר שינויים, ובלי תיווך נכון של המבוגרים הוא יהיה מבולבל ונבוך בנושא. אין להסתפק בתקווה כי הוא ילמד לבד, מה גם שיכול להיות שהלמידה לבד תעלה לנו ביוקר, כי הלמידה מהסביבה היא לא מבוקרת. בהתחשב בנ”ל, האחריות בנושא מוטלת רק על ההורים.

תכל’ס איך מדברים? מה אומרים?

אז בעניין הזה המילה ‘לדבר’ היא לא מדויקת, לא ‘מדברים’ על שינויים הורמונליים. שלא כמו בנושאים אחרים (זהירות בדרכים, שמירה על בריאות וכדומה), בנושאים של גיל ההתבגרות צריכים להתנהל באיטיות ובעקביות:

“באשר הוא שם”:

ראשית נבדוק בזהירות מה לתחושתנו ילדנו יודע בנושא ומה לא – אין טעם לפתוח לו דלתות בנושא, מספיק מה שהוא חווה ויודע. בשלב זה נסתפק בגבולות הגזרה שלו. איך נדע מה הוא יודע? נהיה קשובים לו במהלך היום, לרוב, ילדים יזרקו מילים על דברים שמטרידים אותם, אנחנו רק צריכים להדליק את החיישנים ההוריים שלנו בכדי לקלוט אותן.

אחרי ששיערנו, פחות או יותר, מה הילד יודע או מה מטריד אותו, נחפש הזדמנויות בהן הנושא עולה, בצורה כזו או אחרת, הכוונה היא ‘לרכב’ על שיח קיים. אתן דוגמה שאירעה השבוע: אֵם המשפחה נסעה ברכב עם בנה המתבגר ובתה בת ה־7 בעיר מעורבת (המשפחה מתגוררת בעיר חרדית-הומוגנית). בשלב מסוים הילדה ראתה פרסומת לא צנועה ואמרה, ”איכס, יש פה פרסומת לא צנועה”, האם פטרה בלחץ ”ממש לא צנוע – ה’ ישמור!” ואף הגבירה מהירות במטרה לברוח מהסיטואציה כמה שיותר מהר.

אם ננסה לבחון את הסיטואציה במבט רחב יותר נוכל ‘להרוויח’ ממנה המון; הלא בסיטואציה הלא נעימה הזו נמצא גם נער מתבגר, את שוברת את הראש כבר כמה שבועות איך את פותחת איתו את הנושא, למה שלא תרכבי על הגל? בסיטואציה האמורה, האם הייתה יכולה לומר – כאילו לעצמה, ”זה בהחלט לא צנוע. אני משערת שיש להם סיבה ‘טובה’ למה להשתמש בצורה הדוחה הזו בבת ישראל – ימכרו את כל הערכים בשביל קצת כסף”. האם תיצור קשר עין קצר עם הנער שיושב גם הוא ברכב וזהו. בהזדמנות הקרובה האם תעלה את הנושא שוב בפני המתבגר, ”למה לדעתך המפרסמים השתמשו ככה בבת ישראל בפרסומת? מה הקשר בכלל בין הרכב שפורסם שם לתמונה שצולמה?” (…) אִם תצליח האֵם לקיים שיח ניטראלי בנושא, הרי היא פותחת פתח נרחב לדיבור על עוד מגוון נושאים הקשורים אליו ישירות. המסר שעובר לילד הוא, ‘הנושא הוא לא טאבו!’ דיברתי עם אימא על הנושא והשמים לא נפלו!

מכאן ועד שיחה פתוחה עם הילד על הנושא – הדרך קצרה. כמובן שאין לדעת מראש איזו סיטואציה תזמין את הדיבור בנושא, אבל אם נדליק את החיישנים הנכונים, נמצא אינספור הזדמנויות מצוינות לשבור את הטאבו שקיים בנושאים הללו. בגדול, בנושא הזה האופן הכי יעיל להעביר מידע לילד – הוא בדרך עקיפה. פחות לדבר ‘עליו’, יותר לדבר ‘על התופעה’. הילד ירגיש יותר בנוח לשאול שאלות ולהעלות תהיות כאשר יש מרחק בינו לבין הנושא. כמובן שתשתדלו ליצור ‘סטינג’ מתאים בו יהיה לילד נוח לשתף פעולה בשיחה כזו.

ויש גם הוראות למתקדמים: לאחר שהגעתם לסיטואציה של שיחה על הנושא, רצוי לקיים אותה בסגנון של שאלות פתוחות, זאת על מנת למנוע מצב שבו אתם מספקים מידע שלא היה קיים לילד או שכלל לא הטריד אותו עד כה. שאלו שאלות כמו, ”אתה מרגיש שינויים מסוימים בגוף שלך? (ולא, ”איזה שינויים אתה מרגיש בגוף שלך”) ”שמת לב למשהו שהוא די חדש לך ושאתה לא מבין לגמרי מהו?” זרמו עם הילד לפי המידע שהוא מעלה וספקו תשובות.

זכרו: עדיף שיקבל את התשובות מכם מאשר ממקורות אחרים!

קבלו עכשיו את קלפי ההיכרות שלי בחינם ישירות לתיבת הדוא"ל שלכם

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print
יצחק יונה

יצחק יונה

ייעוץ חינוכי • הנחיית הורים • פסיכותרפיה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן