כתרר

הילדים של אחרי הקורונה

איך תתארגנו מחדש להורות שלאחר הקורונה?

מאז החלה 'תקופת הקורונה', הלל בן ה־8 מיעט להיפגש עם חברים. את בית הספר הוא פקד 'יום כן שלושה ימים לא' כי אמו בקבוצת סיכון. בסיום המסכת שנערך בכיתה הוא לא השתתף, וכתוצאה מהבלבול הקולקטיבי הוא אפילו לא זכה לטלפון מהמורה – גם לאחר שנעדר מהכיתה שלושה שבועות רצופים. הלל ילד נוח. הוא לא מתלונן, אבל ניתן לראות עליו שהוא לא מה שהיה. גם בתקופה של טרום הקורונה הוא לא היה 'מסמר הכיתה', אבל הוא בהחלט היה מעורב ופעיל חברתית במידה מספקת, ביקר אצל חברים וחברים בקרו אותו. אבל עכשיו כלום – הוא נשאר לבד במערכה. אימא ואבא מאוד עסוקים. שניהם עובדים מהבית מאוד קשה. אפילו את הארוחות הם מכינים לו מוקדם בבוקר, והוא, בין זום לזום מתיישב לאכול את הסנדוויץ' עם אחיו. בכל התקופה הזו הלל גם ראה ושמע מריבה או שניים של הוריו, כי מה לעשות המצב הזה גורם גם למתיחויות לא פשוטות. וכשזה קרה הוא פשוט נכנס לחדר והסתגר עד יעבור זעם. לפני שבועיים אימא ואבא שלו התחסנו, ומאז הם כל הזמן אומרים לו ש"זהו, עוד כמה ימים הכול נגמר והכול יחזור להיות כמו שהיה".

האם עבור הלל הכול באמת יחזור להיות כמו שהיה?

אז כיום, אחרי שנה עם הקורונה אנחנו מתחילים להבין שהמון דברים השתנו ולא יחזרו להיות כפי שהיה. בטח לא בשנים הקרובות. החל מההיבט הכלכלי העולמי וכלה בהיבט הנפשי-אישי. ואיפה הילדים שלנו בסיפור הזה? כנראה שהם שם. ועוד איך שם! בשנה האחרונה חוו ילדנו, מי פחות מי יותר, חרדות קיומיות, דכאונות מסוגים שונים, תחושת אי־ודאות קיצונית, בידוד חברתי, ניתוק משפחתי, חוסר ביטחון אישי ועוד כהנה. אם אנחנו המבוגרים נצליח איך שהוא להמשיך את החיים ולהתייחס לתקופת הקורונה כזיכרון מר, ילדים זקוקים להמון משאבים כדי להמשיך 'כאילו לא היה כלום'. ועלינו לתת את הדעת לכך. עלינו לדאוג שהיציאה מהתקופה הזו תֵעשה באופן שיתאים לא רק לנו, אלא גם לילדים שלנו.

התקופה הקריטית:

נתחיל בלאמוד את הנזקים: השבועות הראשונים של השיבה לשגרה הם קריטיים. המעבר בין הסגרים והבידודים לתקופה משוחררת יותר שבה הילדים פוקדים את בית הספר כרגיל, ונפגשים עם חברים ועם בני משפחה, יזמן לנו ההורים התמודדויות רבות, והכי חשוב, שבועות אלו יהוו עבורנו הזדמנות לראות מה השתנה בשנה האחרונה אצל ילדנו, כי תקופת ההסתגלות מחדש היא התקופה שבה הילדים יתנהגו את המצוקות שלהם ללא יכולת להסתיר אותן, כי קשה להסתיר מצוקה בשלביה הראשונים. לאחר זמן הם ילמדו להסתיר אותה, ואז ההתמודדות שלנו כהורים באיתור המצוקות תהיה סיזיפית יותר, כי מה לעשות – הילדים שלנו לא ממהרים לשתף אותנו ברגשות ובמצוקות שלהם. לכן עלינו להיות ערניים לגילויי מצוקה של ילדנו, אם יהיו כאלו, ולתת להם מענה רגשי מתאים. עלינו לשים לב אם עולות מצוקות סביב חרדות קיומיות ("כולם בסוף יהיו חולים בקורונה?" / "שמעתי שהרבה אנשים נפטרו" / "יכול להיות שיקרה לכם מה שקרה להורים של חבר שלי?"), מצב רוח ירוד, בידוד חברתי שמתבטא בחוסר יכולת או מוטיבציה נמוכה ליצור או לחדש קשרים חברתיים, רצון לחזור להיות שקוע במחשב, וגם לא לשכוח את הנושא הלימודי, והפער שהרבה מהילדים פתחו בעקבות הלמידה מרחוק.

ויש גם דברים טובים:

הקורונה אמנם ערערה במידה רבה את הביטחון האישי, אבל אין רע בלי טוב, וגם בהקשר ההורי יש נקודות שניתן להצביע עליהן שהן עשויות לתרום באופן חיובי להתפתחות בריאה של הילדים שלנו. ילדים רבים למדו, בדרך הקשה, שמשפחה מעל הכול, שבסוף בסוף המשפחה הגרעינית נשארת לנצח ולא מתפרקת ולא משנה מה קורה בחוץ. חוויה זו מחזקת את הקשר המשפחתי באופן שלא היה קודם לכן. בעל כורחם ילדנו למדו גם לחיות בחוסר וודאות מוחלט ("אנחנו לא יודעים מתי יפתחו את הסגר, בינתיים אנחנו כאן בבית.."). זה אולי נשמע מאולץ וטריוויאלי, אבל היכולת לשאת חוויה של חוסר וודאות לא היתה נחלתם של ילדים לפני הקורונה, כי באופן טבעי, בימי שגרה, אנחנו ההורים דואגים כל העת שילדנו יחיו בוודאות, וקרה כך שכולנו נאלצים לחיות כעת בחוסר וודאות.

אז נכון, הקורנה כאן וכפי הנראה היא לא עומדת לעזוב אותנו מהר כפי שאולי קיווינו לפני שנה, אבל אם משרדי הממשלה השונים החלו בהכנות להתנהלות ביום שאחרי הקורונה, גם אנחנו ההורים צריכים לקיים חשיבה כזאת, כי לכולנו ברור שמשהו קרה לילדים שלנו בתקופה הכל־כך ארוכה הזו. ונזכור גם שלא הכל לרעה, אבל מה שקרה ועדיין קורה מחייב אותנו להתארגנות מחדש. ואין הכוונה להשלטת 'סדר משפחתי חדש', אלא להתארגנות מחדש, כי בהכרח יהיו מישורים בהם לא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור – לפחות לא בתקופה הקרובה.

ולסיום: אם אתם חוששים שילדכם חווה מצוקה קיצונית, ניתן לפנות לייעוץ דרך המערכת החינוכית אליה אתם משויכים (יועץ/ת  בית ספר, גננת, מורה) ולקבל סיוע באמצעות השירות הפסיכולוגי החינוכי של אזור המגורים שלכם, או להתייעץ עם רופא הילדים שיפנה לגורם המתאים.

קבלו עכשיו את קלפי ההיכרות שלי בחינם ישירות לתיבת הדוא"ל שלכם

שתף

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print
יצחק יונה

יצחק יונה

ייעוץ חינוכי • הנחיית הורים • פסיכותרפיה

פוסטים אחרונים

שפת הילדים

מה תעשו כשהילד שלכם מתלונן שאתם לא אוהבים אותו? • וגם: מה הקשר בין חבילת במבה להורות מיטיבה

קרא עוד »
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן