”כי ככה אמרתי!” האם זוהי תשובה לגיטימית לילד ששואל ”אבל למה”?
ראשית התשובה היא כן. כמובן שאל לנו להיות אטומים כלפי ילדנו כאשר הם מבקשים להבין מדוע החלטנו החלטה מסוימת, ובהחלט יש מקום להסביר – לעיתים – מדוע החלטו כך ולא אחרת, אך בשום אופן לא להגיע למצב בו יישום ההוראות שנתנו תלוי בעומק ההיגיון שלהם!
בעבר הרחוק, זמנים בהם לא היה מושג כזה 'זכויות הילד', כאשר בקשו פעילים לזכויות הילד להגן על זכויות ילדים בבתי משפט, הם נאלצו להסתמך על חוקים שנחקקו לצורך הגנת בעלי חיים(!). לפני כ־30 שנה התקדמנו בנושא ונחקקו חוקים לטובת הילדים ורווחתם. אבל כיום, בחלק נכבד מהבתים, המצב הוא שבשם 'זכויות הילד' הורים חוששים לנהוג מול ילדיהם באופן שנתפס בעיניהם כשרירותי.
מיותר לציין כי בכל מה שקשור לפגיעה בילדים, הן נפשית הן פיזית, היא פסולה מיסודה – ערכית וחוקית, אך עם זאת, אל לנו לאבד את הסמכות ההורית אשר היא כה נחוצה לילד. עלינו להפנים כי בטחונו העצמי של ילדינו מושפע במידה רבה מטיב הסמכות ההורית אותה הם חווים. הורים שמגלים רפיסות כלפי ילדיהם – פוגעים בו בדרך עקיפה.
ניתן להרגיש מתי הילד באמת משתוקק לדעת מדוע החלטנו כך, ומתי הוא שואל זאת לשם בדיקת גבולות. אם וכאשר אתם מזהים כי השאלה נשאלה בנסיון לערער את סמכותכם, היישירו מבט כלפיו ואמרו בנעימות ובקול ברור: ”כי ככה אמרתי"!
