שאלה: רציתי לשאול שאלה לגבי הבן הבכור שלי בן ה־6. לאחרונה הוא לוקח דברים מהארונות בלי רשות וכששואלים אותו מי לקח – הוא משקר וממציא תשובות. רציתי לדעת איך נכון להגיב במקרים כאלו ובכלל, מהיכן נובעת התנהגות כזאת?
תשובה:
שלום וברכה. כשעוסקים בסוגיות מן הסוג הזה חשוב להקדים כי לעיתים, ההתנהגות המוזכרת היא חלק מאוסף של התנהגויות בעייתיות, למשל, ילד שהוא גם נוהג באלימות, גם מגלה ירידה בלימודים וגם לוקח מן הארון ללא רשות – במקרה כזה העיסוק צריך לסוב סביב מכלול ההתנהגויות ולאו דווקא בהקשר הספציפי של לקיחה ללא רשות.
היות ולא פירטת בשאלתך האם ישנן התנהגויות נוספות המעוררות דאגה, אניח כי מדובר במקרה בו ההתנהגות היחידה שמעוררת דאגה הנא מה שתיארת: אתחיל מהסוף; בנכם לא גנב, ואתם לא מגדלים שקרן פתולוגי בבית! כעת ארחיב מעט: לאורך ציר ההתפתחות של הילד הוא מגלה דברים שנראים לו כ'יעילים', למשל; שקרים, לקיחה ללא רשות וכדומה. אם עד היום הוא היה חייב לבקש רשות לפני שלקח דבר מתיקה, ולעיתים קרובות היה שומע 'לא', אז היום הוא מצא דרך קיצור שממלאת את סיפוקו בקלות וביעילות. הוא שומע שקוראים לזה גניבה, אבל לא בהכרח מבין את הבעייתיות שבהתנהגות הזו. ואז אתם 'מקשים עליו' בשאלות וחקירות (כמובן שהכול הוא מנקודת מבטו של ילד), אז הוא, בצר לו, מסיט ממנו את האש, או כמו שאנחנו קוראים לזה, משקר.
אין ספק שאנחנו כהורים נדרשים לחנך את ילדינו לאמירת אמת ולהבנה שלא גונבים – ולא משנה כמה מתחשק לי עכשיו לאכול עוגיה. יחד עם זאת, עלינו לעשות זאת מתוך הבנה שבנינו גילה משהו חדש, ושהוא פשוט מנסה להשתמש בו ביעילות. אל־לנו לפעול מתוך לחץ או בושה, אלא מתוך הכרה כי הוא פשוט לא הפנים עדיין מהי גניבה ומהו שקר, ולאט לאט, בנעם ובסבלנות לחנכו לכך.
בעניין הזה אני ממליץ לפעול בשלושה מישורים: האחד, למנוע ככל האפשר את החיכוך של הילד עם היצר (לא לשים ממתקים באופן שנגיש לילד), השני, לסכם על איזושהי סנקציה במידה והילד לקח דבר־מה ללא רשות, והשלישי, הסברה נכונה אודות המושג של גזל ואמירת אמת. שלושת המישורים האלו יעזרו לו להפנים את המושג החדש ויהוו במה להמשך התפתחותו התקינה של הילד, מבלי להעמיס עליו תסכולים מיותרים בדרך.