בעבר מישהו סיפר לי סיפור מעורר השראה:
אדם מגיע לביתו ונדהם לגלות כי הבית שרוי באי־סדר נוראי. הכלים נערמים בכיור, הרצפה מלוכלכת, חלק מהילדים מתרוצצים ואחרים יושבים ובוכים. בתוך כל הבלגן יושבת אשתו ליד השולחן ואוכלת בדממה ובנחת. ”מה את עושה?” צועק הבעל. האישה מרימה מבטה ומשיבה בשלווה: ”אני עושה להם אימא”.
צריך לזכור כי דווקא בגלל שילדינו זקוקים לנו כל כך, אנחנו צריכים לשמור על עצמנו שפויים ורגועים. בשבילנו ובשבילם. גם אם זה אומר שהעניינים יתנהלו לא כפי שמצופה מאיתנו. הורים רגועים הם בהכרח הורים שכְשירים יותר להעניק לילדיהם את מה שהם צריכים.
הצד השני של המטבע הוא מצב בו ההורים דואגים שהכול יתנהל כשורה, בלי צעקות, בלי בושות מהשכנים, בלי בלגן בבית, בלי התנהגויות חריגות בבית הספר וכו', אבל העמידה על המשמר שואבת מהם את כל הכוחות עד שהם מגיעים למצב בו לא נשארות אנרגיות להעניק לילדים את מה שהם הכי זקוקים לו – חום, הקשבה והבנה.
אז גם אם לא הכול מתנהל לפי הספר, תמיד נזכור שהכי חשוב 'לעשות לילדים שלנו אבא ואימא'!
