בואו נדבר רגע על מוגנות:
ייתכן שאתם חושבים עכשיו, "למה מוגנות? היה איזה סיפור לאחרונה שלא עודכנו לגביו?"
אז לא – לא התפרסם משהו כזה, לפחות לא משהו דרמטי שהתפרסם בעיתונות. אבל בדיוק על זה רציתי שנדבר, מדוע אנחנו נזכרים לדבר על מוגנות רק לאחר מקרה שמתפרסם?! מדוע קשה לנו להפנים שחינוך למוגנות זה בדיוק כמו חינוך לערכים – ששניהם צריכים להיעשות באופן תמידי ובעקביות?!
יתרה מזאת, כאשר מתפרסמים מקרי פגיעה חלילה, הדיווחים מדברים על חודשים – ולפעמים שנים – של פגיעה מתמשכת בקורבן, מה שאומר שפגיעות מתרחשות גם ברגעים אלו!
תוסיפו לכל זה את העובדה שלפי הנתונים הקיימים למעלה מ־85% מהתוקפים הם אנשים שמוכרים לקרבן. מה שאומר שלא מספיק להזהיר את הילדים לא לקחת סוכריות מאנשים ברחוב כי זה אולי "מחסן" אותם מה־15% הנותרים. איך מזהירים ילד שיידע להיזהר גם מסבא או מדוד שלו? (תחפשו לבד ברשת מקרים כאלו.. וכן, אני מסכים, קריפי לכתוב דבר כזה, בטח להעביר את זה לילד.) האם נכון בכלל 'להזהיר מפני מישהו ספציפי'? שאלות אלו ועוד מובילות למסקנה אחת;
מוגנות לא מעבירים כמו 'מידע לשעת חירום', יש 'לחנך' למוגנות, ויש דרכים יעילות לעשות זאת.
איך מחנכים למוגנות? איך מזהים ילד נפגע תקיפה מינית? מהם דרכי הטיפול? דפדפו באתר שלי, יש כמה מאמרים בנושא.
