IMG_20200107_173543

סף־תסכול־נמוך

אם הוא לא מצליח מיד – הוא אפילו לא מנסה שוב! • וגם: איך תורידו את הטונים בבית?

שאלה: שלום רב. עוקבת אחרי השאלות והתשובות והייתי שמחה לשאול 2 שאלות בבקשה:
1. יש לי ילד בן 6 עם ביטחון עצמי ממש נמוך. כל דבר שלא מצליח ישר בוכה. “יודע מראש” שיכשל ולכן לא מנסה. אם משהו לא מסתדר כמו שרצה – בכתיבה, במשחק או במשימה, ישר צועק בורח ובוכה. מה אפשר לעשות?
2. בעקבות מה שכתבת השבוע בנושא הצעקות בבית, אני שואלת; טון הדיבור של הילדים, ובכללי גם שלנו, בבית הוא מאוד גבוה. תמיד נשמע שאנחנו מדברים בצעקות וכך גם הילדים. איך אפשר להרגיל אותם לדבר בשקט ולא לצעוק – גם את הילדים וגם אותנו?

תשובה:

לגבי השאלה הראשונה, מהתיאור שלך אני מבין שהקושי העיקרי של בנך הוא סף־תסכול־נמוך. אז אכתוב כמה מילים על סף־תסכול; כולנו מתוסכלים מדי פעם, מי פחות ומי יותר. זה קורה כאשר אנחנו מתאמצים מאוד להשיג משהו מסוים ולא מצליחים. זה טבעי ואנושי. סף־תסכול־נמוך הוא מצב בו התסכול מגיע מהר מדי. אם אדם רגיל הופך למתוסכל רק לאחר שניסה אינספור נסיונות להשגת המטרה – אז אדם עם סף־תסכול־נמוך מגיע לשלב התסכול מוקדם מדי. ילד כזה אפילו לא ינסה להסתכל לרגע סביבו בנסיון לבדוק מה ומי יכולים לעזור לו, במילים אחרות, הוא אפילו לא יבקש עזרה, למרות שהיא תינתן לו בקלות – אם רק יבקש.

איך מגדילים את טווח התסכול?

בגדול, עליכם לאמן אותו לכך. ניתן לעשות זאת במגוון דרכים: שוחחו עם הילד על הנושא בשפתו ולפי רמתו. הסבירו לו כי אתם מבינים את הקושי שלו וכי תעשו הכול כדי לעזור לו להתמודד טוב יותר במצבים כאלו. יחד איתו נסו להעלות סיטואציות שבהן הוא התפרץ או הגיב בתסכול (מהר מדי, מבלי נסיון להתגבר על הבעיה שצצה), ובקשו ממנו לנסות לחשוב, עכשיו כשהוא רגוע, על אפשרויות לפתרון. תנו שם קוד לפתרון (עזרה/ נשימה/ חדר וכדומה) וסכמו איתו כי את המילה הזו תאמרו כאשר מתעורר קושי ויהיה עליו לפעול בהתאם. הראו לו דוגמה אישית, כאשר אתם עומדים איתו בתור בסופר, או בכל מקום אחר, הפנו את תשומת ליבו לתגובה שלכם במצב כזה, שיראה בעיניים שלו איך נראית התמודדות עם מצבים לא נוחים. ככלל, הורים רבים נוטים לוותר לילדם כאשר סף־התסכול שלו נמוך, אך אין זה נכון – להיפך, הוא ילמד רק כאשר הוא ייתקל שוב ושוב במצבים כאלו.

לגבי השאלה השניה: איך גורמים לטונים בבית לרדת:

גם כאן התשובה היא ‘מודלינג’! השינוי קודם כל צריך להתרחש אצלנו. רק לאחר מכן נוכל לדרוש זאת מן הילדים. לאחר שאתם הורדתם את הטונים, קבעו מנהג בבית כאשר מישהו מבני הבית צועק, הוא לא יקבל את מבוקשו עד שיאמר את דבריו שוב בטון נמוך.

זכרו: הרגל רע קוטעים עם הרגל טוב. שוב ושוב, עד שההתנהגות החדשה תיטמע במשפחה.

קבלו עכשיו את קלפי ההיכרות שלי בחינם ישירות לתיבת הדוא"ל שלכם

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print
יצחק יונה

יצחק יונה

ייעוץ חינוכי • הנחיית הורים • פסיכותרפיה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן