שבוע טוב,
תפקיד ההורות גורם לנו לעיתים לרגשות אשם. לפעמים זה יבוא אחרי עונש שהטלנו, לפעמים אירי שגערנו בילדים ולפעמים סתם תחושת אשמה שאנחנו לא הורים מספיק טובים.
אז האם ידעתם שרגשות אשם הם בעצם מנגנון הגנה? מה הקשר? אז ככה, מסתבר שישנם כמה סוגים של רגשות אשם:
יש רגשות אשם שעוזרים לנו להיות אנשים טובים, למשל, אב שכעס על בנו ולא שלט בדחפיו והכהו. רגשות אשם שיבואו לאחר מכן הם הדיפת המחשבה על כך שהוא אב גרוע (עובדה שאני לא שלם עם זה) – רגשות אלו יסייעו בידו להמנע מכך בפעם הבאה.
סוג אחר של רגשות אשם הוא 'אשמת השורד'. מדובר באנשים ששרדו טרגדיה בעוד מישהו אחר שהיה נוכח באותה הסיטואציה לא שרד. הידיעה של השורד כי הוא ניצל בזמן שגורלם של אחרים היה מר יותר, מכבידה מאוד על מצפונו, ובכך שהוא סובל כעת מרגשות אשם, הוא בעצם גם נפגע מהטרגדיה – בדרך עקיפה.
ישנו גם את רגשות האשם של נפגעי תקיפה מינית, אשר לעיתים הם מייחסים לעצמם את 'הסיבה' מדוע הם נפגעו (הלבוש, ההתנהגות, 'שיתוף פעולה עם הפוגע') וכך בעצם יוצא שבמקום שהתוקף ירגיש אשם – הנתקף מרגיש כך. באופן אירואי, זהו מנגנון הגנה, כי בדרך זו הנפגע 'מסדר לעצמו' את העולם לפי ההיגיון של לטובים לא קורה דברים רעים, ומי שקרה לו משהו רע – כנראה שהוא לא טוב, גם אם זה כולל אותי.
כאמור, רגשות אשם שלא 'מפילים' אותנו הם לאו דווקא שליליים. לעומת זאת רגשות אשם שגורמים לנו לשיתוק, או לחוסר תפקוד בהורות או בכל דבר אחר, הם אינם חיוביים. הדרך היעילה ביותר להימנע מרגשות אשם מתחילה בהפנמה כי לא תמיד יש צדק בעולם וכי לפעמים לרעים טוב ולטובים רע ושזהו חלק אינטגרלי מן המציאות שלנו בעולם הזה.
