"גישת שפר" – פוסט פרידה ממייסדת השיטה ז"ל

מסתבר שהעולם נחלק לשניים, אלו שמהללים את גישת שפר ואלו שמשמיצים אותה!

לא כולם יודעים ששלשום נפטרה מייסדת השיטה – בלהה שפר ז"ל. בלהה עברה את מאורעות השואה ועלתה לארץ היישר ממחנה הריכוז. היא ובעלה אימצו שלושה ילדים: על האימוץ ועל דרכה החינוכית כתבה בלהה ספר בשם "להיות אני עצמי".

איך נולדה השיטה ומה אומרים עליה המתנגדים?

בגדול, הכול התחיל מתיאורטיקן בשם אלפרד אדלר. בניסיון להבין את נפש האדם והדרך בה הוא מתנהל – התווה אדלר מודל המבוסס על פסיכולוגיה אינדיווידואלית. השיטה דוגלת בערכים כמו הקשבה, שיתוף, עקביות, גבולות, כבוד, האומץ להיות בלתי מושלם ועוד.

לאדלר היה תלמיד אדוק בשם רודולף דרייקורס. דרייקורס לקח את התיאוריה של אדלר כמה צעדים קדימה: הגישה שלו מדברת על כך שילד נולד ונשאר יצור חברתי, ולכל פעולה שלו יש כוונה התואמת את מאמציו להשתלב בחברה.

בלהה שפר למדה אצל דרייקורס את התיאוריה שלו, ולאחר שעיבדה את השיטה והוסיפה לו נופך משלה, היא דאגה להבהיר לכל תלמידיה שהיא איננה מייצגת את שיטת אדלר אלא "היא מלמדת את השיטה שלמדה מדרייקורס שלמד מאדלר". בלהה הוסיפה לשיטתה גישה עצמאית הקושרת את גישת אדלר עם עקרונות היסוד של מחשבת היהדות. אגב, אומרים שהיא הסכימה שיקראו לדרכה החינוכית על שמה – רק לאחר ש"שכנעו" אותה שזה מזכיר את המושג "שיפור".

אם נתנסח בלי פילטרים, הגישה של שפר אומרת – בין השאר – שהבעיה המרכזית בקושי לכונן יחסים טובים בין הורים לילדים היא בגישה בלתי מודעת שהורים פועלים לפיה: "הילד הוא במרכז" או במילים אחרות: "שלום אדוני המלך – אנחנו לשירותך!". אם נמשיך במטאפורה הזו, הגישה של שפר מצדדת יותר ב"ברוך הבא – בוא תצטרף אלינו". בכדי להבין את הגישה שלה, ישנם הורים רבים שהשתתפו ועדיין משתתפים בסדנאות כאלו ואחרות אשר מנסות להנחיל הלאה את הגישה.

במהלך השנים פגשתי אבות ואימהות רבים שהשתתפו בסדנאות האלו. התגובות היו די דיכוטומיות, אצטט לכם כמה מהן – בעד ונגד:

• "יצאתי עם תחושה לא טובה, ילדים הם אינם 'בעיות' שצריך לפתור אותם!"

• "אוקי, הבנו שהילד מנסה להשיג משהו, אבל לא יורדים בכלל לשורש הבעיות, למשל: מהי הסיבה שהילד כל כך כועס? מה שורש הכעס שלו? למה לא מדברים על זה?!"

• "משום מה הילד תמיד הופך לחשוד כמי שעושה מניפולציות ושכל מטרתו לבחון את ההורה!"

• "קיבלתי כלים מצוינים שעוזרים לי ולמשפחתי הקרובה לחיות בשלום ובחיבה (אהבה זה לא מספיק..)"

• "סופסופ אנחנו מבינים את הילד. מה הוא רוצה מאיתנו. אנחנו מבינים שהוא פועל כפי שהוא פועל רק בגלל שהוא לא יודע לתמלל את רצונותיו."

• "השתתפנו בסדנה בת עשרה מפגשים בגישת שפר ואני חייבת לציין שהחיים המשותפים בבית הרבה יותר נעימים ממה שהיו קודם. הרבה פחות צעקות, הרבה יותר רגעים של נחת."

אז האם השיטה הזו טובה או לא?

כנראה שהשאלה בניסוח הנ"ל תישאר בלי תשובה – אלא אם נחלק את השאלה לשניים: א. האם השיטה הזו יעילה? ב. האם ניתן להסתמך רק עליה בחינוך וגידול ילדינו?

לגבי השאלה הראשונה, כפי הנראה התשובה היא כן. לגבי השאלה השנייה, כפי הנראה התשובה היא לא.

אכן, יעיל מאוד להתגבר על "מניפולציה" של ילדנו כאשר אנחנו מבינים שהוא בסך הכול ניסה להפעיל אותנו, אך זה וודאי אינו מספיק ולא מחליף בירור יותר מעמיק מדוע הוא כל הזמן מחפש דרכים להפעיל אותנו.

ניתן לומר זאת כך, להתנהגויות שגרתיות (התארגנות, אכילה, שיעורי בית, עקשנות וכדומה) גישת שפר יכולה לפתור הרבה בעיות, אבל לדפוסים חדשים, התנהגויות קיצון וכדומה, אל לנו להסתפק ב"ניצחון שלנו על המניפולציה של הילד", אלא עלינו לבדוק היטב מה הגורם להתנהגות הלא רצויה ולפעול בהתאם. נזכיר – כי במקרים רבים התנהגות קיצון שהחלה לפתע פתאום מעידה על מצוקה נפשית כתוצאה מפגיעה כזו או אחרת.

האמור אינו עומד בסתירה לגישת שפר אך נדרשת מידה רבה של רגישות ותבונה על מנת שלא ייצא שכרינו בהפסדנו, כי לעיתים נראה שהגענו אל השקט המיוחל ורק לאחר כמה שנים הנזקים יתגלו, לדוגמה (סיפור אמיתי): ילד שהתעקש עם הוריו על כל דבר קטן עד שהוריו החליטו שהם לא נכנעים לו יותר. עבדו "לפי הספר" עד שהילד הפסיק עם ההתנהגויות האלו. השקט והשלום חזרו לשרור בבית… עד שהגיע לגיל בו הוא אמור לקחת אחריות על החיים שלו. מסתבר שבטחונו העצמי ירד אל מתחת לקו האפס עד שהוא אינו מסוגל לפתח קשרים חברתיים נורמטיביים ואף אינו מצליח למצוא לעצמו בת זוג.

אין ספק כי דרכה של בלהה פתחה להורים רבים את דלת השפיות וסייעה להם להיות הורים טובים יותר. אך כאמור, בבואנו להשתמש בגישה כ"שיטה", נדרשת זהירות ורגישות.

יהי זכרה ברוך!