כיצד יש לנהוג עם ילדים חכמים, חריפים ודעתניים, שמתעקשים כל הזמן לעמוד על שלהם, מסוג הילדים שאם לא נענים להם הם מגיבים בכעס ובכי.
המשימה שלנו כהורים – עם ילדים כאלו – היא, לשמור על איזון; מצד אחד לחזק את המשמעת והגבולות, ומהצד השני להיזהר שלא 'לשבור אותם'. יש לדעת כי ילדים בעלי אופי דעתני, הם כאלו – כי כך הם נולדו, הם לא עושים לנו 'בכוונה'. צריך כל הזמן לזכור את זה, כי עם ילדים כאלו קל מאוד להגיע למאבקי כח מיותרים ומתישים.
אז מה, נוותר לו כל הזמן?
לא! ראשית, נלמד למנוע מצבים כאלו מראש, למשל: קניתם לילד מתנה. טרם אתם מעניקים לו אותה, קחו שניה ותחשבו האם ובאיזה אופן יכול להיות שיווצר בהמשך מצב בעייתי מבחינתכם ותנהגו בהתאם; ”ראה בן, קנינו לך מתנה. אנחנו יודעים שתרצה לשחק בה כמה שעות כי זו מתנה ממש מעניינת שכיף לשחק בה, מבחינתנו תוכל לשחק ולהתעסק איתה עד השעה 18:00. אנחנו אומרים לך מראש שבשעה היעודה אתה מניח את המשחק בארון. והיה ולא תעשה זאת, נאלץ לקחת את המשחק ולא תוכל לשחק בו יומיים”.
עשינו בכך כמה דברים: 1. נתנו לילד הזדמנות להתכונן נפשית שהוא לא הולך לשחק בזה עד־ולא־עד־בכלל. כך יהיה לו יותר קל למלא אחר ההוראה שלנו, כי כמו כל דבר בחיים – סיטואציה שמתכוננים אליה, יותר קל לצלוח אותה. 2. אם וכאשר נצטרך להשתמש ב'איום' שלנו, הילד יחווה זאת כתוצאה הוגנת למעשיו, ולא כמעשה דרקוני שלנו. 3. לילד יהיה קל יותר להפנים כי אנחנו לא רוצים 'לשבור' אותו, אלא לחנך, כי עובדה שההורים שלי משקיעים מאמצים להקל מעליי לקיים את הוראתם.
ומילה לגבי כעסים ובכיות:
באופן כללי ניתן לומר כי ילד לא אמור לקבל טובת הנאה כתוצאה מכך שהוא בכה וצרח! אם הוא יקבל מכך טובת הנאה, זה יחזק אצלו את ההבנה כי 'רק ככה משיגים דברים בבית הזה'. לכן, אם הגעתם למצב של בכיות וצעקות, אין להכנע. מצד שני, החל מהפעם הבאה – לדאוג להפחית את הסיכויים שסיטואציה כזו תתרחש שוב.