הורים רבים משתפים אותי בקשיים של ילדיהם ושואלים האם אני חושב שכדאי לשלוח את ילדם לטיפול רגשי.
אז ככה: ברוב המקרים טיפול רגשי לא יכול להזיק – מקסימום יכול להועיל לילד לחזק יותר את שרירי הנפש ולגרום לו למצב להרגיש טוב יותר. מצד שני לטיפול רגשי לא הולכים סתם. צריכה להיות סיבה מספקת בכדי להתחיל תהליך כזה, גם כי זה לא זול וחשוב מכך, העובדה שמדובר בהתערבות של גורם זר בחייו של הילד ודבר כזה לא עושים סתם.
אצלינו המבוגרים, אדם מגיע לטיפול 'על ארבע', רק כאשר אדם מרגיש שהוא כבר לא יכול להמשיך במצב הקיים הוא פונה לטיפול. ואכן, התהליכים הכי משמעותיים של בנאדם מתרחשים כאשר הוא מגיע למצב ש'חייבים שינוי'. אז למה נראה לנו שאצל ילדים זה אחרת?
נכון, כשמדובר בילדים זה שונה במעט; בקשיים אצל ילדים יש גם את האלמנט של ההורים. הכוונה שלעיתים קרובות הבעיה היא לא באופי הילד אלא בהתנהלות ההורים מול הילד. הרבה בעיות התנהגות – או תופעות אחרות – נפתרות כאשר ההורים משנים את אופן התנהלותם מול הילד. במקרים כאלו מאוד יעיל ומאוד מומלץ להשתתף בהדרכת הורים (פרטנית או יחידנית). צריך לזכור שהמטפלים הכי טובים לילדים שלהם הם ההורים. וברוב המקרים עדיף שהטיפול בילד יתבצע דרך ההורים. כך אנחנו גם דואגים לכך שהילד לא יהיה תלוי במטפל אלא בהוריו.
אציין כי למרות זאת, ישנם מקרים בהם כן נדרש טיפול פרטני יחידני בילד, וכי האמור לעיל מדבר על מקרים וקשיים לא 'פתולגיים' כדוגמת פוסט־טראומה, חרדות קשות וכדומה.
