תגדל ותהיה גנרל!

איך נדרבן את הילד להגיע להישגים מבלי לגרום לו ללחצים מיותרים?

הם: זוג בשנות הארבעים לחייהם.
הוא: ילד בן עשר וחצי.
שלושתם הגיעו לפגישה – לאחר שהופנו על־ידי יועץ בית־הספר.
האב חשמלאי במקצועו והאם מבשלת בגן ילדים. יש להם בן יחיד והם מצהירים שהם ייתנו הכול בכדי שיצליח.
" לֶמה אתם קוראים 'יצליח'"? אני מנסה לברר.
"שלא יצטרך לעבוד קשה כמונו", עונה האב.
אני מפנה את ראשי לילד, "אתה רוצה לעבוד קשה?"
"לא, אבל תשאל אותם מה הם רוצים שייצא ממני" הוא מפטיר מבלי להיישיר מבט.
"מה אתם רוצים ש…"
"בעלים של חברת הייטק!", הם קוטעים אותי באמצע השאלה.

דרבון vs הפעלת לחצים:

אכן, זהו נושא שמעסיק הורים רבים; עד כמה לדחוף את הילד להגיע להישגים? איפה עובר הגבול בין דרבון הכרחי לבין הפעלת לחץ שעלול להזיק?

אז חשוב לדעת שלציפיות ודרישות ישנן יתרונות וחסרונות:
מצד אחד, ציפיות יכולות להגביר את המוטיבציה להצליח. ילד שאין ממנו ציפיות סביר להניח שלא יגיע להישגים גבוהים.
ציפיות הן גם חלק הכרחי ממערך הגבולות שמציבים לילד, והצבת גבולות הוכחה במחקרים רבים כתורמת לבריאותו הנפשית של הילד וכגורם המפחית את הסיכויים להתנהגויות מסוכנות בבגרות.

מהצד השני, ציפיות יכולות להזיק לילד; כאשר אין התאמה בין הציפיות של ההורה ליכולות של הילד זה עלול להכניס אותו למצב בעייתי; הוא מבין שמצפים ממנו להישגים שהוא לא באמת יכול להשיג, אבל הוא מתבייש להודות שהוא לא מסוגל לעמוד בציפיות של הוריו – ואז אחד מהשניים, או שהוא נשבר ומפסיק להשקיע גם במה שמסוגל, או שהוא חי בחרדה תמידית מהאפשרות ש"יעלו עליו" שהוא לא מסוגל – מצב שעלול להשפיע על בריאותו הגופנית והנפשית.

ועוד משהו על ציפיות: ציפיות מטבען נקבעות לפי הסטנדרטים של מי שמעמיד אותן – במקרה שלנו אלו ההורים, הם מציבים מטרות שנראות 'להם' ראויות והכרחיות, ומצפים מבנם לחתור אליהן. הבעיה: לא תמיד ההורים מזהים נכון את נקודות החוזק והחולשה של ילדם, מה שגורם לכך שלעיתים ההורים מציבים מטרות שלא עומדות בהלימה לתכונתו ורצונו של הילד.

לפני שאנחנו מציבים דרישות – חשוב לדעת כמה דברים:

  • עלינו לבדוק עם עצמנו למה חשוב לנו שהילד יגיע להישגים ולמה דווקא בתחום הספציפי הזה. לעיתים קרובות נגלה שאנחנו 'סוחבים' איתנו משקעים או שאריות משנות ילדותנו, וביודענו כי הזמן חלף וכי את הגלגל לא ניתן להשיב לאחור, אנחנו שואפים להגיע לתיקון – זאת על ידי הצבת דרישות מילדנו (ממני לא יצא משהו בסוף, ממך – חכה תראה מה יצא).
  • האם אני כהורה באמת עושה הכול כדי שהילד שלי יצליח, או שזה נאמר רק בגדר דרישה מבלי להבין מה זה דורש ממני?
    בכדי שילדינו יצליחו ויגיעו להישגים, אנחנו ההורים גם נדרשים להשקיע; לעקוב אחרי השלמת שיעורי הבית שנִתנו לו, להיות בקשר רציף עם המורים, לתגבר את הילד במקצועות בהם מתקשה – במידה והוא מתקשה ועוד. כאשר אנחנו דורשים מהילד להגיע להישגים, אנחנו קודם כל צריכים לוודא שהוא מקבל את כל המעטפת הנדרשת מאיתנו ורק אחר כך לבוא אליו בדרישות.
  • לבדוק האם ישנה התאמה בין הציפיות שלנו ליכולות של הילד למלא אותן: ישנן ילדים שמתמודדים עם קשיים 'אמיתיים' כמו הפרעת קשו"ר, דיסקלקוליה, דיסגרפיה וכדומה. ילדים כאלו לא יגיעו להישגים טובים יותר אם נלחץ עליהם.

דבר אחרון שכדאי לדעת בהקשר הזה הוא, שיש הבדל בין דרישה להישגים מיידים לדרישה "לגדול להיות רופא"; מותר – ואף רצוי – לדרוש מן הילד שישלים את שיעורי הבית, שיקשיב בשיעורים, שימלא אחר הוראות הצוות החינוכי, שיוציא ציונים גבוהים וכדומה – כל אלו הינן דרישות ספציפיות וקצרות טווח. לעומת זאת, דרישה "להיות רופא" או "להיות עורך דין" היא דרישה ארוכת טווח, בלתי מדידה שכל מה שנשאר ממנה זה לחץ תמידי מצד הילד שמא לא ימלא אחר שאיפת ההורים.

קבלו עכשיו את קלפי ההיכרות שלי בחינם ישירות לתיבת הדוא"ל שלכם

שתף

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print
יצחק יונה

יצחק יונה

ייעוץ חינוכי • הנחיית הורים • פסיכותרפיה

פוסטים אחרונים

שפת הילדים

מה תעשו כשהילד שלכם מתלונן שאתם לא אוהבים אותו? • וגם: מה הקשר בין חבילת במבה להורות מיטיבה

קרא עוד »
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן