ונטילציה:
עודדו אותם לדבר, לדבר ולדבר – כל אפשרות עדיפה מלשמור דברים בבטן, זכרו: עיבוד בריא לא מתרחש בבטן, הוא מתרחש בשיח ורבלי.
הקשבה:
הקשיבו היטב למה שנאמר על ידי הילדים, זהו את הרגשות המסתתרים מבין השורות המילים (בלבול, חוסר אונים, חרדה, משבר אימון ושאר רגשות), הביעו הבנה ותקפו את אותם רגשות.
ספקו מידע רלוונטי:
במידה ומדובר בילדים גדולים, אל תחביאו מהם מידע, עדיף שישמעו את הדברים מכם ולא ממקורות ידע לא מבוקרים. התאימו את המידע לגיל והסבירו להם שיש מצבים בהם אנשים שרויים במצוקה גדולה, ובמקרים כאלו עלינו לחפש אנשים שמהם נשאב כוחות להתמודד עם המצב. הדגישו כי אין שום לגטימציה לפגוע בעצמנו, ושבכל מצב ניתן לחפש ולמצוא את הדרכים להתמודד כשאנחנו בחיים.
דברו מוגנות:
הדגישו שוב ושוב שרוב ככל האנשים שאנחנו מכירים הם אנשים טובים והגונים, ועם זאת קיים בעולמנו גם רוע, ועלינו ללמוד לזהות אותו ולהתרחק ממנו, גם אם מדובר באדם שנראה לנו טוב – "תמיד נשפוט לפי המעשה ולא לפי האדם". אם המעשה נראה לנו רע, ולא משנה איזה אדם עשה אותו, נתרחק ונספר לאדם קרוב שאנחנו נותנים בו אמון.
אנחנו לא יודעים מה היה, אנחנו רק דואגים לכם:
אמרו בקול ברור שאתם לא בית משפט ולא שופטים, ושכל מה שאכפת לכם זה שאף אחד לא יפגע בהם, ושאתם מנצלים את ההזדמנות שכולם מדברים על הנושא, לשוחח איתם על מוגנות, ללא הבעת דעה או חריצת משפט.
הקדימו רפואה למכה:
ילדים רבים עשויים לחוות את האירוע הזה כאירוע טראומתי, על מנת שלא תתפתח חלילה ptsd (פוסט טראומה), או חרדות לסוגיהן, יש למהר "לבנות גשר מעל השבר" ולומר משפטים שיעבירו מסר של 'העולם לא נגמר, יש סופרים שימשיכו לכתוב ולהוציא לאור עבורכם ספרים מעניינים וכיפיים'.
דברו חוסן:
קיימו שיח שמנכיח את החוסן הקיים בהם, למשל "מה נותן לך כוח במצבים עצובים כאלו".
והכי חשוב: הזכירו לעצמכם גם בשבועות הקרובים לעקוב אחר התגובות הרגשיות של ילדכם, כי זמן העיכול שלהם ארוך משלנו המבוגרים.
יצחק יונה
מטפל באמצעות אומנויות (M.A)