IMG_20200824_203040

ממה הם מפחדים כל כך?!

לפני שנתיים צפתה בשיר מתוך הצגה, ומאז היא לא מפסיקה לפחד מזה • בין טראומה ל'פחד התפתחותי'

שאלה: רציתי לשאול לגבי הבת שלי בת ה־8 שעולה לכיתה ג'. לפני שנתיים היא צפתה בשיר מתוך הצגה וזה הפחיד אותה, ועד היום היא לא מפסיקה לחשוב על זה ובוכה בלילות. אציין שלאחר שזה החל, היא קיבלה טיפול רגשי עם חיות, אך זה לא עזר לה להשתחרר מהבעיה. אשמח להכוון כיצד עלינו לנהוג על מנת להקל מעליה.

תשובה:

ראשית אציין כי חסרים פרטים הקשורים לאנמנזה (התפתחות ההפרעה), ובהקשר הזה אציע שבתור התחלה כדאי שנשים סימן שאלה לגבי הקביעה שבתך מפחדת היום ממשהו שחוותה לפני שנתיים, ואסביר:

לכל גיל יש את הפחדים שלו. בגילאי 0-2 למשל, הפחדים והחרדות הם סביב נטישה, רעשים חזקים, תחפושות וכדומה. בגילאי 3-5 (תקופת הגן) ילדים מפחדים מבעלי חיים, מחושך ומשינויים (אפילו תספורת חדשה יכולה להפחיד בגיל הזה). בגילאי 5-6 ילדים מפחדים מלהיפגע או מלהיות חולים או מחלומות רעים. מגילאי 7 ומעלה הפחדים הם סביב מחלות, טרגדיות ומוות. אם ננסה לחקור מעט את אופי הפחדים בגילאים השונים, נגלה שככל שהילד מתקדם בגיל, כך מושאי פחדיו מקבלים צבעים מציאותיים יותר, כלומר, יותר 'הגיוני' לפחד מממחלות וממוות, מאשר מתחפושת. ההסבר לכך הוא, שכמו בשאר הדברים, גם הפחדים של הילד אמורים להיות מותאמים התפתחותית.

עם זאת, ישנם מקרים בהם מתרחשת 'תקיעוּת' במושא הפחד. תופעה כזו קורית כאשר ישנו אלמנט של טראומה. במקרה כזה הילד חווה אירוע מסויים כטראומטי, וההשלכה של זה היא שהילד 'תקוע' בחוויה הראשונית ללא יכולת להשתחרר ממנה (תופעה המתרשת גם אצל מבוגרים).

בין אירוע טראומתי, לפחד נורמלי

בהתייחס לשאלתך; ישנן שתי אפשרויות כיצד להתייחס לקושי אותו מגלה בתך, האפשרות האחת היא שבתך חוותה את האירוע ההוא, במהלכו היא צפתה בשיר מתוך הצגה, כאירוע טראומטי, וזו הסיבה שהיא מגיבה כך למרות שעברו שנתיים מאז שזה קרה. האפשרות השנייה (והיותר סבירה) היא שבתך כיום איננה מפחדת או חרֵדה מהשיר בו צפתה, אלא ממשהו אחר, ומה שאתה רואה כיום הוא 'טרנספורמציה של הפחד' הראשוני, כלומר, שבתך 'עדכנה/העבירה' את הפחד מהשיר, למושא פחד שיותר רלוונטי לגילה כיום. לצורך ההמחשה, אם בשיר בו צפתה הייתה דמות שנפרדת מהוריה, אז היום היא איננה מפחדת מאלמנט הפרידה (כי זה פחות רלוונטי לגילה), אלא מהמוות שזה מזכיר לה.

החשיבות שבאבחון מושא הפחד קשורה ישירות לדרכי הטיפול בקושי. אם מדובר בחוויה טראומטית, יש לטפל בזה ממש כמו שמטפלים בטראומה (ישנן גישות שונות איך לטפל בptsd), לעומת זאת, אם מדובר בפחד רגיל ש'התעדכן', יש לטפל בו כמו שמטפלים בפחד רגיל המופיע בכל התפתחות תקינה, ובמקרה הזה אתם כהורים יכולים לעזור לה באופן יעיל ומשמעותי, ואפרט מעט:

אל תזלזלו בפחד אך הציעו פרשנות אלטרנטיבית

כאשר מופיעים מה שאני נוהג לקרוא לזה 'פחדים התפתחותיים', על ההורים לשלב בין אמפתיה מלאה לנגיעה במושא הפחד. מצד אחד להקשיב לנרטיב של הילד אודות מושא הפחד (כשאני כותב נרטיב, כוונתי היא לתת מקום אמיתי לחוויה הסלקטיבית של הילד, מבלי לגלות זלזול או חוסר סבלנות למה שהוא מתאר). בשלב שני, כאשר אתם מרגישים שזה מתאים, בצעו עם הילד דיאלוג סוקרטי (דיאלוג בעל אופי חקרני, ”האם המחלה הזו היא נפוצה בקרב ילדים?”, ”מה הסיכוי שזה יקרה?”, ”כמה ילדים את מכירה שזה קרה להם” וכדומה) אודות מושא הפחד. ובשלב האחרון, במקרים שזה מתאים, חתרו לעימות עם מושא הפחד למשל, אם הפחד הוא מפני כלבים, או אלמנטים ממשיים אחרים, אז שאפו לכך שהילד ייחשף, במידה כזו או אחרת, למושא הפחד, בתקווה כי הילד יעבור תהליך של אביטואציה (התרגלות) בכל הקשור למושא הפחד, מה שיאפשר לו לחדול מלפחד.

באם תנסה לפעול בהתאם למה שכתבתי ולא תראה התקדמות, אני ממליץ כי תפנה לקבלת סיוע מקצועי פעם נוספת, בתקווה ובהמלצה כי המטפל/ת יערכו בירור ראשוני המתייחס למה שכתבתי לעיל.

שתף

יצחק יונה

יצחק יונה

טיפול באמצעות אמנויות

פוסטים אחרונים

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן