שאלה: לפני זמן מה, הבת שלי הקטנה נזקקה לטיפול רפואי בבית חולים. מאז שזה קרה, הבת הגדולה שלי, בת 8, בחרדות שלא יקרה מקרה דומה שוב. היא אומרת שכל הזמן יש לה מחשבות רעות שזה קורה שוב לאנשים שיקרים לה. אציין שהילדה לא מתנהגת באופן חריג בגלל זה, אבל המחשבות הרעות מטרידות אותה ואותנו. אשמח להכוון מה צריך לעשות במצב כזה, ואיך ניתן להרגיע לה את המחשבות האלו. תודה רבה.
תשובה:
פחדים הם ההתמודדויות הכי נפוצות בקרב ילדים. הסיבה לכך היא, שככל שהגיל יורד, כך ההבדל בין דמיון למציאות מיטשטש יותר. אנחנו יכולים לזהות פחדים אצל ילדים, מגיל לידה (בכי מתוך חרדת נטישה ועוד) ועד גילים מאוחרים של גיל ההתבגרות (חרדה חברתית ועוד). באותה המידה, ככל שגיל הילד עולה, כך הפחדים נהיים יותר קונקרטיים, ופחות "דמיוניים".
כאמור, פחדים אלו הם חלק בלתי נפרד מתהליך הצמיחה של הילד, ולרוב הם חולפים כלא היו, גם בלי התערבויות שלנו. עם זאת, ישנם מקרים בהם הפחד הופך לחרדה, ובמקרים כאלו אכן נדרשת התערבות, לעיתים מספיקה התערבות הורית ולעיתים נדרשת התערבות מקצועית. חשוב לדעת כי ישנן 'חרדות תואמות גיל', וישנם חרדות שאינן תואמות גיל, למשל, ילד בן 12 שחרד מחושך, זה לא תואם גיל, ונדרשת התערבות של המבוגרים בנושא. לעומת זאת, תינוק בן שנתיים שחרד מחיות, זו בהחלט חרדה תואמת גיל, ובמקרה כזה לא נדרשת התערבות שלנו, אלא נחכה בסבלנות עד שזה יחלוף.
חוויה טראומתית
בתך בת ה־8 חרֵדה בעקבות מקרה שקרה. מצד אחד 'היא לא מדמיינת', כי אכן קרה מקרה מפחיד במשפחה. מצד שני, עבר כבר זמן מאז המקרה והיא לא מצליחה להיפטר מהפחדים. ציינת כי בסיס הקושי הוא במחשבות הרעות שעוברות במוחה, וזה אכן כך; מחשבות הן מרכיב בסיסי בחרדות. במוחה של בתך מתרוצצות מחשבות שגורמות לה לתפוס את העולם באופן לא אדפטיבי, וזה גורם לה לחרדות. במילים אחרות, בתך עברה טראומה, ומה שאתם רואים עכשיו זה 'תופעות הלוואי' של האירוע שהיא ואתם חוויתם. ובטראומה כמו בטראומה, בעולמה של הילדה נוצר 'שבר', שגורם לכך שהרבה דברים שעד כה היו מובנים מאליהם, היום כבר לא מובנים מאליהם, למשל, עד האירוע היה מובן מאליו ש'כולם בריאים ושלמים, ובית חולים זה מקום למבוגרים', ואילו כעת זה לא כך, כי 'עובדה שאחותי הקטנטנה אושפזה בבית חולים'. מאז האירוע בתך מַבְנָה מחדש את תפיסת עולמה, והרבה מן ההבניות הללו אינן מותאמות כלל למציאות.
אתגור הסכמות
התפקיד שלכם כהורים הוא למצוא יחד איתה את הסְכֶמות (תפיסות עולם) השגויות שהיא מבנַה לעצמה מאז האירוע, למשל, "העולם שלנו לא בטוח", "אבא ואימא לא יכולים להגן עלינו", ולאתגר את אותן סכמות יחד איתה (האם באמת אבא ואימא לא יכולים להגן עלינו בכלל? אולי אבא ואימא כן יכולים להגן עלינו, אבל יש דברים שזה לא בשליטה שלהם, אבל ברוב הדברים הם כן יכולים להגן עלינו מדברים רעים? ). נדרשת לכך הרבה סבלנות ואיפוק, אך זה אפשרי ונחוץ. במידה ואתם מנסים ורואים שהחרדות והפחדים לא נעלמים, פנו לעזרה מקצועית.