שאלה ששואל את עצמו כל מי שאי־פעם הביא ילד לעולם – למה תינוק שזה עתה נולד, מתוך שלל התגובות האפשריות, הוא דווקא בוכה?
אז כמובן שזהו בכי של 'רפלקס', והסיבה שדווקא רפלקס הבכי פועל היא, שכשאר העולל עדיין במעי אימו ריאותיו מלאות במים, ולכן הלב 'עוקף' את הריאות ומזרים דם מהשליה דרך צדו הימני של הלב ישירות לצדו השמאלי, מבלי לעבור את כלי הדם שבריאות.
כאשר יוצא העולל לאוויר העולם הריאות מתחילות לתפקד והלחץ עליהן מכאיב לו.
זו אחת הסיבות מדוע תינוק בוכה בעת הלידה.
למעשה זו כנראה הפעם היחידה שאנחנו שמחים כאשר הילד שלנו בוכה. כעת אנחנו יודעים שהכול בסדר!
עכשיו בואו נפליג 14 שנים קדימה:
פיזית, הוא כבר 'גבר מגודל', קולו עבה, מראהו מתחיל להזכיר עץ ארז – לעיתים הוא אף נהיה גבוה מאיתנו.
התנהגותית, מתחילות התפרצויות לא פרופורציונליות, לקיחת סיכונים מיותרים, אכילה בלי הפסקה.
רגשית, המנעד הרגשי לא תמיד יציב; ישנם ימים שהוא 'בובה' – עושה מה שאנחנו מבקשים ממנו, מתנהג כיאות ונוהג בכבוד, אך ישנם כאלה שהוא פשוט 'לא שם עלינו'. נוהג בחוצפה ומעז פניו.
אם נגיב לפי אמות המידה שנהגנו איתו עד הגיל הזה (ימי הינקות), סביר להניח שנכשל. הסיבה לכך היא, שהוראות ההפעלה השתנו ומעתה, מה שעבד טוב עד לפני חצי שנה – היום, במקרה הטוב, לא יעבוד, ובמקרה הפחות טוב, יזיק.
אז אנחנו צריכים להבין שמשהו השתנה, אבל מהו אותו ה'משהו', ואיך זה קשור לבכי בלידה?
בתקופת ההתבגרות המוח עובר שינויים מאוד משמעותיים השינויים הם מבניים – ממש פיזית. כידוע, מבנה המוח הוא המשתנה העיקרי שמשליך על התוצאה האם האדם הוא חכם או טיפש, בריא או לוקה בנפשו, מוכשר לתחום מסוים או לא, בעל יכולת לימודית ספציפית, או לקוי למידה ועוד ועוד.
לדוגמה, הכלל שנקבע כי "ילד עד גיל 9 לא חוצה כביש לבד", מתבססת גם היא על ההבנה שמוחו של הילד עדיין לא בשל בכדי לאמוד מרחק-תנועה, כי ישנם יכולות שנרכשות עם הגיל.
בגיל ההתבגרות המוח עובר את השינויים הכי משמעותיים שלו. וכשאומרים 'שינויים' הכוונה לשינויים 'מבניים' ולא רק חיזוק והתייעלות הקשרים שבין אזורי המוח השונים. במילים אחרות, בתקופת הגיל הזה, חלקים מסוימים במוח 'משמידים את עצמם' כדי לפנות מקום לחלקים שיותר נחוצים.
אבל לא רק זה. גם שינויים הורמונליים מתרחשים בתקופה הזו. רשימת השינויים בתפקוד ובמבנה המוח שמתרחשים בגיל הזה היא ארוכה – החל בשינוים ב'חומר הלבן', דרך שינויים ב'חומר האפור' וכלה ב' קישוריוּת המוחית', ובנושא הזה, אני מפנה אתכם למאמר של חיים עמית שהעליתי כאן. תקראו – שווה את הזמן שתקדישו לכך!
עכשיו נחזור לתחילת הדברים: תינוק בוכה בלידה וזה משמח אותנו. זה משמח כי אנחנו יודעים שאמנם כואב לו עכשיו, אבל זהו 'כאב גדילה', כאב שמצמיח. מה לגבי כאב הגדילה של ימי הנעורים? אם נשנה את התפיסה שלנו באמצעות חקירה ולימוד מעמיק לגבי מה שקורה לילד שלנו בגיל הזה, ונחדל להאשים את עצמנו ואת ילדינו – או אז נוכל להתמודד עם תופעות הלוואי ביתר קלות.
