981384_S

בסוף זה נגמר בצעקות

איך תשנו את הכרוניקה הידועה מראש?

שאלה: יש אצלי בבית ריטואל קבוע, כשאני מבקשת משהו מהילדים תמיד אני מתחילה בטוב, אבל איך שהוא תמיד זה נגמר בצעקות ושאני מחייבת אותם לעשות מה שאמרתי. כשאני אומרת בטוב אני מתכוונת שאני מבקשת את מה שאני רוצה בשפה רכה ומכילה. למשל בשעת השינה אני אומרת לקטן שלי בחיוך ובעליזות, “בוא נלך לישון מתוקי, היה לנו יום ארוך, עכשיו נלך לצבור קצת כוחות למחר וכו..” אני באמת מנסה שהכול ילך כשורה, אבל זה לא ממש מצליח. בסוף כמעט תמיד זה ייגמר בבכי וצעקות. איך ניתן לצאת מהריטואל הזה, אני מרגישה עם עצמי מאוד לא טוב כל פעם שזה קורה.

תשובה:

שלום וברכה, את מתארת כרוניקה לא רצויה שהיא כמעט ידועה לך מראש: את מבקשת בטוב, הילד מסרב, את מקשיחה עמדוֹת, הילד מתעקש, את מעלה טונים, מאיימת, צועקת ואז קורה מה שביקשת. מה שטוב בנושאים שיש בהם ריטואל קבוע, הוא שניתן להסיק מהם מסקנות יעילות, ואסביר:

מה עובד ומה לא עובד:

נסי לברר עם עצמך מדוע חשוב לך לבקש בקשה מהילד ‘בעליזות ובחיוך’. מדוע גם אחרי כמה פעמים שאת רואה שהדרך בה את מורה לילדייך לבצע פעולות מסוימות לא צולחת – את עדיין מרגישה שאת צריכה לבקש באותה הדרך. אין פגם בלבקש מהילד משהו בחיוך ועליצות, אך אם את רואה שזה גורר צעקות ובכיות, עלייך לחשב מסלול מחדש.

הם מפרשים את העליזות כחולשה:

כתבת שבסוף הילד עושה מה שאת מבקשת וזוהי נקודת אור; הילד שלך עושה מה שאת מורה לו, עכשיו רק נשאר למצוא את המתודה שתשתמשי בה מלכתחילה ומבלי לעבור את מה שאת מתארת בדרך. ההוראות שלך צריכות להיאמר בנעם אך בהחלטיות: ”הגיע הזמן לישון. בעוד חמש דקות אתה לוקח את בגדי השינה שלך ונכנס למקלחת!”. אם ננתח את הסיטואציה שאת מתארת, נבין שככל הנראה ילדייך מפרשים את העליצות והחיוכים כחולשה. עובדה שכאשר את משנה טון הם עושים מה שביקשת. לכן תשמרי את החיוכים למקרים בהם את לא חוששת שזה יתפרש אצלם כחולשה.

קבלו עכשיו את קלפי ההיכרות שלי בחינם ישירות לתיבת הדוא"ל שלכם

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print
יצחק יונה

יצחק יונה

ייעוץ חינוכי • הנחיית הורים • פסיכותרפיה

חינוך VS אימון

”הילדה לא עוזרת בבית, איך משנים את המצב הזה?” • וגם: מה ההבדל בין חינוך לאימון

קרא עוד »
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן