שלום רב, הייתי שמחה לקבל עצה לאיך לחזק נפש של ילד בן 6 שלא יודע להתמודד עם כלום. הוא מרבה לבכות. תמיד עוד לפני שהוא מנסה דבר מסויים הוא כבר יודע שהוא ייכשל, ואם כבר ניסה ונכשל – קשה מאוד להוציא אותו מזה. דרך ההתמודדות שלו היא בעיקר בכי והתרגזות ובריחה מהסיטואציה. אציין שהוא הבכור ותחתיו יש 2 אחים קטנים.
שלום וברכה, למרות שחיברת בין שני הדברים אחלק את המענה לשניים; הבכי של ילדך והדימוי העצמי הנמוך.
בכי הוא ביטוי לרגש
נכון שכהורים לא תמיד נעים לנו לשמוע את הילד שלנו בוכה, בטח שלא מכל דבר קטן, ובטח ובטח שלא ליד אנשים. יחד עם זאת צריך להבין שבכי הוא ביטוי לרגש בדיוק כמו כעס, התכנסות, התפרצות, צחוק וכדומה. אפשר ורצוי ללמד את הילד עוד דרכים לבטא את רגשותיו, אבל בשום אופן לא להשתיק אותו. ילד שמשתיקים אותו כאשר הוא בוכה – יקבל מסר שאין מקום לביטוי רגשותיו. כאשר הילד בוכה, תוך כדי הבכי יש לחבקו ולנסות 'לדברר' את רגשותיו יחד איתו: ”אני רואה שאתה בוכה, משהו מעציב או מכעיס אותך? מה מכעיס אותך? בוא נחשוב יחד על רעיון איך לפתור את מה שקרה”. בכך תעזרו לילד לפגוש את הקושי באופן יותר יעיל במקום 'להנעל' בבכי ובהתמסכנוּת שלו.
דימוי עצמי
הדימוי העצמי של בני אדם – ולאו דווקא אצל ילדים – מושפע במידה רבה מתגובות הסביבה. בחלק מהמקרים הסביבה משמשת כ'מראָה' לאדם, למשל, ילד שמתקשה בהבנה יקבל את הפדבק על כך מהמורים ומהחברים. לא תמיד הסביבה מתכוונת להעביר מסרים, זה פשוט קורה. התגובות האלו קובעות במידה רבה את דימויו העצמי של הילד וכתוצאה מכך את בטחונו העצמי (בסדר הזה). אינני מכיר את ילדך ולכן לא אוכל לדייק בתשובה כנדרש, אך באופן כללי, אם אתם מזהים שילדכם סובל מדימוי עצמי נמוך, חשוב מאוד שלפחות בבית (בבית־הספר אין לנו כל כך שליטה על זה) נהיה עירניים 'לתקף' כל מה שהילד מביע. להמעיט בביקורת. אתם לא יכולים לדעת איזה משפט 'מוריד אותו', אז פשוט שימו לב יותר.
בהקשר לשני הנושאים, הן הבכי הן הדימוי העצמי, אציין, כי אפילו רגשות כמו קנאה וכדומה שהילד מגלה בסיטואציות מסוימות, יש לתת להם מקום. כי אם הילד מגלה רגש של קנאה ואנחנו אומרים לו שאסור לקנא, אנחנו בעצם משדרים לו שאין זה לגיטימי להביע רגש, מה שעלול לקבע אצלו את הבכי כהבעת רגש.
בהצלחה.
