שאלה: שלום וברכה. בתי בת השש מתעוררת בתקופה האחרונה באמצע הלילה מחרדות והיא מתחילה לדפוק לנו על הדלת ולצרוח ולבכות בקולי קולות ולא נרגעת עד שאנחנו פותחים את הדלת ומשאירים אותה פתוח.
להשאיר פתוח קשה לנו כי בהמשך הלילה היא נכנסת לחדר וזה משהו שאנו לא מסכימים, ומאידך להשאיר סגור משאיר אותה בחרדות וגורם לכך שהיא לא מפסיקה לבכות וגם מעירה את אחיה הקטנים. השאלה שלנו היא כמה עלינו להתחשב בבכי ההיסטרי שלה והאם ראוי שנלך איתה לטיפול פסיכולוגי עקב החרדות שלה. תודה רבה על הייעוץ והשאלות המגוונות. אנחנו עוקבים באדיקות!
תשובה:
כפי שאני מבין מתיאורך הקצר, נראה שאין המדובר בתופעה שנקראת 'ביעותי לילה'. אני מסיק זאת מכיון שכתבת שהיא נרגעת כאשר אתם פותחים בפניה את דלת החדר ומשאירים אותה פתוחה. התופעה שאתם מדברים עליה מזכירה יותר 'סיוטי לילה'. סיוטי לילה מתרחשים גם הם בזמן שינה, אך מבחינה פיזיולוגית האדם שרוי במצב ערוּת יותר מאשר ביעותי לילה (שבהם הילד ישן לגמרי והוא אף לא יזכור את אשר אירע בשעת הבעתה). מאוד קשה להחליט מה הפחיד את הילד או הילדה שגרם לה להתעורר באמצע הלילה. בהרבה מן המקרים מדובר בחלומות רעים אותם חולם הילד. לא בהכרח שמדובר בחרדה אמיתית. באופן כללי, כשילד מתעורר מחלום רע או סיוט, חשוב לתת לו תחושה של בטחון, אהבה, חיבוק ולשהות לידו כמה שיצטרך (באפשרותכם בהחלט לסרב לאפשר לה לישון איתכם, אך עם זאת לשהות לידה עד שתירדם שוב). אפשר להציע חפץ מוכר שיעזור להירדם שוב, להציע להדליק בחדר מנורת לילה.
עם ילדים גדולים יותר כדאי לשוחח על החלום , לעודד אותם לשתף אותנו מה הפחיד אותם, לתת מקום ומענה לפחד שלהם, לא לבטל את הפחד. השיחה על כך מקנה להם בטחון, משחררת את הפחד, נותנת מקום ומענה לחששות ומובילה לתחושת הקלה ושחרור.
במקרים בהם הסיוטים חוזרים בתדירות גבוהה ויום־יומית ומשפיעים גם על זמן ההערות, כדאי להתייעץ עם גורמים מקצועיים.
