שאלה שנשאלתי על ידי חברת הקבוצה: יש לי 3 ילדים קטנים שהם לא ילדים שקטים – מאוד פעילים ותזוזתיים.. כשאנחנו הולכים לאנשים אני פשוט ממש ממש מתביישת כל זמן להעיר להם. בבית שלנו הם עושים דברים שלא מקובלים בבתים אחרים, לדוגמה אצלי בבית הם משחקים על שולחן הסלון ואצל אנשים בד"כ לא מרשים ואז זה מעמיד אותי במצב של כל הזמן להעיר, או צעקות והשתללות וריצות בתוך הבית. ממש קשה לי עם זה, אשמח להכוון.
תשובה:
הסיטואציה שאת מתארת אכן לא נעימה. עצם השהות שלנו כאורחים בבית של מארחים, היא לא משוחררת וטבעית כמו בבתינו אנו, ואם מוסיפים לכך התנהגות לא ניאותה מצד הילדים שלנו, זה הופך את זה לעוד יותר לא נעים. מה גם, שבמצב שאת מתארת, ייתכן שמתגנבת אצלך המחשבה ”בטח הם חושבים שאני לא יודעת לחנך..”
להבדיל בין התנהגות נורמטיבית ללא נורמטיבית
לאור ולמרות האמור, אני מציע לנהוג באופן שיקח בחשבון את ההבדל בין התנהגויות 'נורמטיביות', לכאלו שלא, ולחלק בין התנהגויות מקובלות, לכאלו שלא מקובלות ברוב הבתים. למשל, מאוד יכול להיות שהעובדה שאצל המארחים שלכם לא משחקים בלגו על שולחן הסלון, היא לאו דווקא נורמה חברתית מוחלטת. יכול להיות שדווקא בבית שלכם נוהגים כמו ברוב הבתים. במקרה כזה, כדאי שתקחי נשימה עמוקה, ותתני לעניינים להתנהל בדרכם הטבעית, כלומר, אם המארחים יעירו לילדים, תאמרי להם (אפשר אפילו בנוכחות המארחים) ”חמודים, נכון שאצלנו בבית אנחנו מרשים לשחק בלגו על שולחן האוכל, כאן הם מקפידים שלא לשחק על השולחן, בבקשה תמצאו לכם מקום אחר לשחק”.
במקרה שמדובר בהתנהגות שאיננה מקובלת ברוב הבתים, אני ממליץ שלא לחכות לרגע שתגיעו למקום האירוח, אלא שלפני שאתם יוצאים מהבית תכנסי את הילדים לחדר אחד, ובתשומת לב תפרטי להם אלו התנהגויות את מצפה שלא ינהגו בהן בבית המארחים. זה ידרוש ממך תכנון מראש וסבלנות רבה, אך זוהי דרך נכונה ויעילה יותר מלרדוף אחריהם בבית המארחים.
הדגישי בפניהם כי במידה והם יעברו על דברייך, את תסמני להם פעם אחת, שזו התנהגות לא מקובלת, ואם הם יחזרו על זה שוב, את תאלצי לסיים את הביקור. בעניין הזה חשוב לומר: ככל שהסבלנות שלך ואורך הרוח שתגלי יהיו גדולים, כך שינוי ההתנהגות יתרחש מהר יותר.
אל תחששו להקצין את תגובתכם
לכן, אם המצב הוא ממש קשה, ואת מרגישה שנדרש שינוי דרסטי, אפשר ורצוי להקצין את התגובה, למשל, להודיע מראש למארחים שיש מצב שתעזבו מוקדם 'משיקולי חינוך' – אם הם חברים טובים, הם יבינו את המצב ויאפשרו לך להתנהל כפי שנראה לך שצריך. כוונתי היא שעלייך להתכונן לכך נפשית ורגשית, שאם הילדים יעברו על הסיכום, את אומרת בחיוך למאחרים, לעיני הילדים, ”סיכמנו משהו עם הילדים ואנחנו נאלצים לעזוב כעת”. אל תאמרי את הסיבה, כדי לשמור על כבודם של ילדייך, אבל באותו רגע, פשוט תקפלו ציוד ותחזרו הביתה. פעמיים כאלו עשויות לעזור דרמטית ביצירת שינוי בהתנהגות שתיארת.
