איך נכון להגיב אחרי אובדן של חיית מחמד?
שאלה:
כבר תקופה ארוכה שאנחנו מגדלים בעל־חיים בבית. לצערנו היום הוא נדרס. אני מרגישה שהבת שלי לקחה את זה קשה כנראה בגלל שהיא נקשרה אליו במשך הזמן. נראה לי שהיא חווה את זה כאובדן. השאלה שלי היא איך נכון לנהוג מולה במצב כזה?
תשובה:
ראשית, כפי שכתבת, בתך חוותה חווית אובדן. אמנם לא מדובר חלילה במוות של אדם אלא של בעל־חי, אבל עדיין מדובר באובדן של דמות חיה שכפי הנראה התקיימה התקשרות בינה לבין בתך. מחקרים רבים מגלים שהתקשרות אדם עם בעל־חי הוא משמעותי מאוד, ולעיתים אף יותר מהתקשרות עם בן־אדם. לאור זאת כמובן שאל לנו לזלזל בחווית האובדן. שנית, אובדן חיית מחמד עשוי להיות מפגשם הראשון של ילדים עם המוות, ולכן חשוב במיוחד לסייע להם בהתמודדות עם רגשות הכאב והצער הכרוכים באובדן.
איך נעזור לילד במצב כזה?
כמו בכל מצב טראומטי, נדאג שהילדה תוכל לאוורר את רגשותיה בהקשר של האובדן. נקיים איתה שיחה ונאפשר לה לשחרר את הרגשות הקשים. לא ניבהל משאלות ואמירות, פשוט נקשיב מה יש לה לומר. נקודה חשובה נוספת; אין לספק לילדה מידע שגוי, למשל, הכלב הלך לישון להרבה זמן וכדומה. זה עלול לשבש אצלה את התפיסה על מושג השינה, מה שלעיתים עלול לגרום לה לפחד משינה, או לחילופין לפתח ציפיות שוא שבעל־החיים ישוב לתחייה. שתי התוצאות הנ"ל לא בריאות לילדה.
תקפי את רגשותיה
לא ציינת בת כמה בתך, אבל אם היא מעל גיל 5 אז היא בגיל שכבר מתחילים להשיג מהו אבדון (התפישה העמוקה יותר מתרחשת איפשהו בשנות ההתבגרות), ומשכך יש להתייחס לאירוע כאבדן, ולכן יש לצפות שבתקופה הקרובה הילדה תהיה קצת יותר רגישה. אל לך להיבהל מכך, להיפך, רצוי שתשקפי לה את זה בעדינות תוך הענקת התמיכה המתבקשת.
לא לאמץ מיד בעל־חיים אחר
הורים רבים מתמודדים עם מצבים כאלו על־ידי שקונים/מאמְצים מיד בעל־חיים 'חלופי'. לא נכון לעשות זאת. יש לאפשר לילדה לחוות ולעבד את תהליך האבל בצורה בריאה ורק אחר כך לחשוב על אימוץ בעל־חיים חדש. תהליך האבל כולל בכי, עצב, רגישות יתר ועוד רגשות לא נעימים, כאשר התפקיד שלנו הוא 'להיות שם'. לא להאיץ בילדה להמנע מלהיות עצובה, אלא להקשיב לה כשהיא מדברת על חיית המחמד, כך בעצם אנחנו נאפשר לה לעבד נכון את האובדן ולהיות מוכנה לתהליך ההשלמה איתו. הרצון לדלג שלבים לא עובד במקרים האלו.
