שאלה:
שלום וברכה, בעניין סדר היום בחופש; אני משתדלת להנהיג בבית סדר יום. זה מתחיל בתפילה של כל הילדים על הספה וממשיך לסדר יום כמעט מלא. הבעיה היא דווקא בנושא התפילה. המצב הוא שכל ילד בגיל שלו מתפלל בגן או בכיתה באופן קצת שונה ובנוסח אחר. כך יוצא שכולם יושבים על הספה ואז כל ילד מתבלבל מהתפילה של השני והם מאבדים את החשק.. ואז יוצא שאני צריכה להתפלל 3 פעמים עם כל ילד בנפרד.. אשמח לקרוא על רעיון מועיל בנושא. תודה רבה.
תשובה:
שאלתך היא אכן יותר פרקטית מאשר ערכית-חינוכית. אם זה המצב, ייתכן שתפיקי יותר תועלת באם תושיבי כל ילד בחדר אחר או לכל הפחות רחוקים מספיק אחד מהשני וכך הם יתפללו כל אחד בנפרד, תוך שאת עוברת ביניהם ומעודדת ומסייעת.
הזדמנות מצוינת לשיח סביב שונוּת בין מגזרים
מעבר לכך אני לא יכול שלא לראות פה הזדמנות לשוחח על השונוּת בין הנוסחים. אנחנו נוטים שלא להכניס לילדים את המושגים של עדות ונוסחים, מתוך מחשבה – שהיא תוצאה של סכֶמה שאולי מקובעת אצל חלקנו – ששינוי נוסח הוא מתכון לפילוג וכדומה. למעשה ההיפך הוא הנכון, ואני מוצא פה הזדמנות לקיים שיח בנושא. אם את אומרת שסדר היום בחופש מתנהל בתכנון מראש, באפשרותך להושיב את הילדים ולהעלות בפניהם את השאלה (אופן הצגתה תלוי בגיל הילדים): ”האם אתם יודעים מדוע כל אחד מכם מתפלל בנוסח שונה בבית הספר?” להקשיב להם, לשמוע מה הם חושבים על השינויים ולתת תשובות ומידע נכון בנושא. ניתן להסביר איך קרא שנוצרו נוסחים שונים וכו. להבהיר שהנוסח שלנו בבית הוא כך וכך ומכיוון שההילדים במסגרות כאלו ואחרות, כל אחד מתפלל לפי המקום שבו הוא נמצא כדי לא לפרוש מן הציבור. לומר כי כל התפילות עולות למעלה וכי מה שחשוב הוא כוונת הלב וכו'. ייתכן שהשיחה תוביל אותם לעוד אלמנטים בהם קיימת שונוּת בין מגזרים (מנהגים וכדומה) וגם על כך תנסי לספק תשובות. מידע בנושאים כאלו שווים הון עבור ילדים צעירים. בידינו לעזור להם לגדול לעולם שבו השיח סביב המגזרים נקבל ומכיל יותר.
בכלל, חופש הוא זמן מצוין למציאת הזדמנויות לשוחח בנחת על נושאים שבשגרה משום־מה לא עולים כנושאי שיחה בבית.