כשקריאת־שמע ותפילת שמונה־עשרה נהפכים לסיוט • הצצה ל'אוסידתי'

שאלה:
שלום. אני בחור בן 16, לומד בישיבה באיזור ירושלים. בעיקרון אני אוהב ללמוד ודי מבסוט מהחברים שלי. בזמן האחרון יש איזו בעיה שמטרידה את מנוחתי:
התפילות. הן לוקחות לי יותר מדי זמן. קריאת־שמע ושמונה עשרה זה בכלל נהיה סיוט עבורי! אני מוצא את עצמי חוזר על מילים ומשפטים עשר ועשרים פעמים. אני תמיד בטוח שאני לא הוגה את המילה מספיק נכון. אתה יודע, תפילה זה מדאורייתא!
לפני חודש בחור אחד שאני די מעריך זרק לי שנראה לו שיש לי או־סי־די. התחלתי לבדוק מה זה אומר, קראתי על זה קצת וכשאני חושב אחורה, תמיד הייתה לי את הבעיה הזו: הרבה דברים תמיד עשיתי לאט וחלק מהם אני חוזר עליהם כמה פעמים. למשל בנטילת־ידיים, גם של הבוקר וגם של לפני הארוחה, אני נוטל הרבה פעמים וכל פעם אני מנגב את הידיים קודם. בחורף זה אפילו קצת פוצע לי את הידיים.
שאלתי היא, האם זה באמת או־סי־די ואם כן, מה צריך לעשות כדי שאפסיק לסבול?

תשובה:

שלום וברכה, ראשית אני שמח בשבילך שמצאת חבר שאתה מרגיש בנוח לשוחח איתו על נושא אישי – זה לא מובן מאליו בכלל. לגבי שאלתך, אני קורא בתחילת דבריך שהבעיה הזו מטרידה אותך בזמן האחרון אך יחד עם זאת, בהמשך אתה משתף שאתה מתמודד עם הקושי 'תמיד'.

אז כמובן שזה לא סותר, פעמים רבות קורה כי ישנו קושי מסוים ש'יושב' עלינו אך הוא עדיין לא פרץ במלוא עוזו, אך כאשר הוא מתפרץ ומקבל מֵמדים שלא ניתן להתעלם מהם, אנחנו 'נזכרים' שתמיד זה היה כך.

באופן כללי ניתן לומר, שבלי קשר לאיך קוראים לדבר הזה ממנו אתה סובל, אם ישנו קושי שמטריד את מנוחתך ומשבש את סדרת יומך וזה נמשך מעל לחודשיים-שלושה, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת ולא לחכות שיעבור כלעומת שבא.

האם יש לך OCD?

ישנם נושאים בעולמינו שמספיק לשער בהם ("מתי אגיע? אני משער שבעוד חצי שעה.."), אך ישנם תחומים בהם השערה בלבד אינה מספקת וישנם מקרים מסוימים שלפטור אותם בהשערה הוא מעשה חסר אחריות. בכל מקרה אני יכול להסביר לך בכמה משפטים מה זה OCD:

OCD בעברית זה קיצור של המילים (באנגלית) הפרעה טורדנית כפייתית. ההפרעה הזו מורכבת משני חלקים: מחשבות טורדניות (אובססיות) ופעולות שהאדם מבצע באופן לא רצוני (טקסים או קומפולסיות). על מנת שאדם יוגדר כסובל מ- OCD  הטקסים והאובססיות צריכים לפגוע בתפקודו או לגזול מעל שעה ביום, ועליו להיות מודע לכך שמעשיו או מחשבותיו אינם הגיוניים (למעט אנשים מוגבלים או ילדים קטנים).

אנסה לתאר לך מה מרגיש אדם שסובל מOCD באמצעות משפטים שאומרים לי אנשים שסובלים מכך: "אין לי כבר כוח לעצמי. אני יודע שהברז סגור, לא מטפטפת אפילו טיפה ואני מרגיש שאני חייב לבדוק שוב ולהרגיש שהוא סגור עד הסוף"/ "אתה חושב שפעם אחת זה מספיק?! השטיפה ה20 (של הידיים) זה ברמת דחיפות כמו של הפעם הראשונה – כאשר הידיים היו מלוכלכות!"/ די, נשבר לי, ב11 בבוקר אני עייף כאילו אני ער 15 שעות. זה מתיש אותי, אני חוזר וחוזר על קריאת־שמע פעם, ועוד פעם, ועוד פעם ועוד עשר פעמים.. עד שאני חוטף עצבים, ואז אני פשוט סוגר את הסידור ויוצא מבית הכנסת!"

אני מקווה שהבנת את הכיוון. נסה למקם את עצמך איפשהו בין המשפטים שציטטתי ותנסה להבין מהי דרגת החומרה של הקושי שאיתו אתה מתמודד. מה שהכי חשוב שתדע: א'. שגם אם הפעולה הכפייתית באה לידי ביטוי בנושאים דתיים (תפילות, נטילת־ידיים, נקיות הגוף לפני תפילה וכדומה), אין זה אומר שיספיק לך ללכת לרב שיתיר להתפלל רק פעם אחת, מכיוון שאופי ההפרעה הספציפית הזו היא, שהיא נתפסת על תחומים שיש לך איתם "אישיו" קודם, אבל אין זה אומר שיש קשר בין חובת התפילה לכך שאתה חוזר כמה פעמים על הפעולה. וב'. שאם מקנן בך החשש שאתה אכן סובל מהפרעה זו, אל תהסס, תפנה להורים שלך או לכל אדם מבוגר שהנך בוטח בו וספר לו על כך – בתקווה שאותו אדם יפעל בנושא ויכוון אותך לטיפול אצל איש מקצוע אשר יאבחן את ההפרעה, ובמידת הצורך יתחיל בהליך טיפולי על מנת לעזור לך להתמודד עם הקושי.

בהצלחה!