האם השיח על 'מוגנות' לא יכול לקלקל את הילדים שלי? אני חוששת שזה יכניס להם רעיונות לראש?
- ראשית, התשובה היא לא! וכעת להסבר: כל עוד אנחנו מתאימים את המסרים לשלבי ההתפתחות השונים של הילד ואנחנו לא 'מקפיצים' אותו לשלבים שהוא אינו אמור להימצא בהם, אזי, אנחנו רק עושים איתו חסד בכך שאנחנו מפזרים את הערפל סביב השאלות והתהיות הרבות שיש לו בנושא. חשוב לדעת כי השאלות קיימות – כמו גם התשובות, השאלה היא ממי הוא יקבל אותן, האם הוא יקבל אותן מהחברים או מאתנו?! אין ספק שאנחנו מעדיפים שהילד יקבל את התשובות לשאלות שלו מאתנו ובאופן מותאם, מאשר מחברים כאלו ואחרים. אסור לנו לשכוח שכיום, גם המדיות השונות מספקות "תשובות" לשאלות, ועל זה בכלל אין לנו שליטה וזו הסיבה העיקרית מדוע יש לספק לילדינו תשובות מבוקרות ולא לחכות שיבקשו אותן שם.
יש לנו שלושה ילדים בבית בלע"ה. הבן הבכור שלי בן שמונה, קראתי מעט על נושא ה'מוגנות' – נכון לעכשיו אני לא רואה את עצמי מדבר אתו על הנושאים האלו, ואולי זו בעיה שנמצאת אצלי. השאלה "האם אפשר לדבר על מוגנות בלי לדבר על 'מוגנות'"?
- אני מניח שהכוונה בשאלתך היא האם אפשר להעביר מסרים של מוגנות מבלי להשתמש במילים פשוטות כברחל בתך הקטנה? אם אכן זו שאלתך אז אפשר ואף רצוי.בכדי להבין את הרציונל שמאחורי המסרים שאכתוב לך בשורות הבאות, אמליץ לך לקרוא את הכתבה שכתבתי בעבר בנושא (לצרף קישור לפוסט המתאים באתר -מוגנות) ולשאלתך: מסרי המוגנות מושתתים על מגוון המניעים והחששות שקיימים אצל ילד ואשר מונעים ממנו להיות אסרטיבי ולסרב, או לתת אמון במבוגרים שיאמינו לו, שלא יאשימו אותו (למה בכלל הקשבת לו?!), לבטוח בהוריו שימשיכו לאהוב אותו ולתמוך בו למרות מה שיספר להם, וכדו. עד כאן לא השתמשנו אף לא במילה אחת הקשורה באופן ישיר לפגיעה, אבל בשורות הבאות תמצא מסרי מוגנות סמויים שעשויים לחזק את המערכת הרגשית וההתנהגותית של ילד אם וכאשר יאלץ חלילה להתמודד עם פגיעה או ניסיון פגיעה.אתן לכך שתי דוגמאות ספציפיות: למצוא הזדמנות בה ילדך עשה מעשה לא טוב (הרביץ לאח שלו או אפילו שבר צלחת יקרה מתוך רשלנות) ואם החלטת לגעור בו, תעשה זאת כפי שהחלטת שנכון לעשות זאת אבל מיד לאחר מכן תאמר אמירה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים: "חשוב לי שתדע שלמרות מה שעשית, אני אוהב אותך ודואג לך מאוד!". משפט כזה מעביר מסר נכון שאולי לנו הוא מובן אך בקרב ילדים הוא מכשול, כי בתפיסה של הילד יש פרדוקס מובנה בין הגערה שקיבל למשפט "אני אוהב אותך". פרדוקס זה יכול לגרום לילד לא לדווח על מקרה של פגיעה או ניסיון לפגיעה כי "בטח יגערו בי, ואם יגערו בי זה בעצם אומר שלא יאהבו אותי" ואף ילד לא רוצה שיפסיקו לאהוב אותו.דוגמה שנייה: תחפש ותמצא הזדמנות שגערת בילדך בטעות (גערת בו במקום באח שלו שעשה את המעשה) ואז תאמר לו בפה מלא ובביטחון "סליחה, טעיתי, גערתי בך לחינם". המסר שתעביר בכך לילדך הוא שמותר לטעות, מותר להיכשל והעולם ממשיך להתקיים למרות הטעות שנעשתה. על ידי כך אתה מגדיל את הסיכויים שילדך יהיה מוכן נפשית להודות בכך שטעה שהתפתה לקחת את הסוכרייה מהפוגע או ללכת אתו להיכן שביקש ובכך להינצל מפגיעה מתמשכת ח"ו.
מנחך/מורה שמושיב על ברכיו ילדים, האם זו התנהגות נורמלית?
- מבלי לתת דופי באף מלמד שאוהב את תלמידיו כבניו, כיום, אין שום היתר, לא חוקי ולא מוסרי להושיב ילדים על ברכי המלמד! והוא הדין על נשיקות בלחי וכדומה. הדברים יכולים להישמע כקיצוניים ואולי טוב שכך. נסה לחשוב אלו מסרים מועברים באופן ישיר ועקיף לילד שחווה את הדברים, "אין לי שליטה על הגוף שלי, כל אחד יכול להושיב אותי על ברכיו בטענה כי הוא מחבב אותי מבלי לשאול או לקחת בחשבון את רצוני", "כל מי שרוצה לנשק אותי יכול מבלי לשאול לרצוני העיקר שיש לו הסבר כלשהו לנשיקה (קיבלתי 100 במבחן או התפללתי יפה)".עוד מסר עקיף שמועבר בכך לילד הוא שביטוי חיבה חייב לבוא על ידי מגע ולא מספיקה מילה טובה או עידוד באופן אחר. בקיצור, "הגוף שלי הפקר כי אני ילד וילד לא שואלים".ניתן לראות כי עד כה אין התייחסות לכוונותיו של המלמד כי הם באמת פחות חשובים, מה שחשובים אלו הם המסרים שמועברים לילד. ומסרים אלו הם המאפשרים פגיעה במקרים אחרים.
הבן שלנו חגג בר מצווה לפני שלושה חודשים. בזמן האחרון הוא שאל אותי (ולא את בעלי..) כל מיני שאלות שקשורות ל'המשכיות'. האמת שלא ידעתי איך להגיב על זה, אפשר בבקשה לכתוב בקצרה איך מתייחסים לשאלות כאלו?
- אכן, כפי שעולה מתיאורך, אנחנו ההורים חווים חוסר נוחות, לחץ ולעיתים אף חרדה של ממש, כאשר הילד או הילדה שלנו מתחילים "לשאול שאלות". לא נאריך כאן על מקור הלחץ האמור אבל בהתבוננות מעט לעומק בהחלט ניתן לזהות כי החשש הוא בעיקר בראש שלנו מאשר השתקפות אמתית של מצבו הרגשי של הילד. השאלות שלו פוגשות אותנו במקומות שפחות נוחים לנו להימצא בהם ומכאן הרצון שלנו לברוח משאלות אלו. בכדי שנוכל להגיב כמו שצריך אנחנו נדרשים לעשות עבודה קטנה (אפשר לבד ואם קשה אז אפשר להיעזר באיש מקצוע) שתשחרר אותנו מהמקום הזה שאנחנו מכניסים את עצמנו אליו שוב ושוב כאשר מפגישים אותנו עם נושאים אלו.באופן כללי, כאשר ילד שואל אותנו שאלה שקשורה לאינטימיות, הדבר האחרון שאנחנו צריכים לעשות זה להשתיק אותו (השתקה יכולה להיגרם על ידי השתקה גסה ויכולה להיגרם על ידי הבעת זעזוע עמוק מהמילים שהעלה על דל שפתיו). מצד שני, הילד צריך לקבל מסר שזהו נושא צנוע שטוב שהוא משתף אותנו בו (כאמור, עדיף שיקבל את התשובות מאתנו מאשר מחברים).אני מציע לברר בעדינות "איזה מידע יש לילד ביד" כדי שלא נוסיף לו יותר ממה שנחוץ לו בשלב זה, והאם המידע שיש לו, תואם מציאות או לא ("אתה כנראה שואל את השאלה הזו כי שמעת משהו, אתה מוכן לשתף אותי מה שמעת?") ולפי המידע שהוא מניח בפנינו נתנהל ברגישות. מצד אחד, לספק את הילד עם תשובות ולא עם שקרים, ומהצד האחר לוודא כי הוא לא מקבל מאתנו מידע שאינו מתאים לגילו ואשר עלול להציף אותו ללא יכולת קוגניטיבית ורגשית, לעבד אותו כראוי.נסיים בכך שגם האמור לעיל הוא מסר מוגנות ממדרגה ראשונה כי אם לא נתנהל נכון בעניין – הילד עלול לומר לעצמו "אם ההורים שלי משדרים לחץ וחרדה כאשר רק נשאלת שאלה בנושא, אז איך הם יגיבו כאשר אצטרך לדווח להם שהתרחשה פגיעה חלילה?!"
