שאלה

מקבץ שאלות הורים 2

איך מציבים גבול לילד שצועק ברחוב? מה ההבדל בין פחד לחרדה? ומה עושים כשנמאס לנו ממלחמות ההשכמה כל בוקר? • כנסו

איך נציב גבולות בצורה יעילה?

שאלה:

יש לנו ילד בגיל 7 אשר מאוד קשה לנו להציב לו גבולות. כאשר אנחנו מציבים לו גבול, הוא “שובר את כל הכלים”. זה יכול להגיע למצב שלאחר שהוא ביקש מאיתנו דבר מה, ואנחנו מסרבים, הוא צועק ומשתולל, ולמעשה מעמיד אותנו בפני סיטואציות לא נעימות מול השכנים, החברים והסביבה. רצינו לשאול מה ניתן לעשות?

תשובה:

שלום וברכה,

ראשית, אמנם לא ציינת היכן ממוקם הילד במשפחה מבחינה כרונולוגית, אבל בהחלט ישנה משמעות למיקומו של הילד במשפחה בהקשר הזה. אינו דומה מרד של בכור, שלעיתים נובע מקושי בהבנת הגבולות – שהרי אין לו אחים ללמוד מהם, למרד של בן־זקונים.

ככלל ניתן לומר, שאין ילד שמחבב גבולות, וכמו שכבר העידו בכתובים; “עיר פרא אדם יולד” (איוב).  ילד תמיד יבדוק את הגבולות שאנחנו מציבים, האם הם חזקים וגבוהים מספיק. לעיתים, בכדי להשיג את מטרותיו, הילד ישתמש בשיטות אשר יאלצו את הוריו “להתקפל”, ולא בגלל שהם לא חזקים מספיק, אלא בגלל שהם חוששים לכבודם ולכבוד ילדם.

ממה שאתם מתארים מובן כי כיום, המצב הוא שילדכם מאלץ אתכם לוותר לו על הגבולות והאיסורים שהצבתם לו, או במילים אחרות, “הוא הצליח במשימה”.

אז חשוב שתדעו כי לעולם לא מאוחר. ואם תשכילו להראות לו, באופן מעשי, כי המניפולציות האלו לא עובדות עליכם, הוא יפסיק את ההתנהגויות האלו כי הכלל אומר ש”אם אין קהל – אין הצגה!”

עליכם לקחת נשימה עמוקה ולקבל החלטה כי לא משנה מה, אתם לא מראים לו שההתנהגויות האלו מלחיצות אתכם. אם צריך, תמַנעו מראש מסיטואציות כאלו (“אני לא לוקחת אותך איתי למכולת כי אתמול רקעת ברגליך אחרי שסירבתי לקנות לך את הממתק שרצית”).

לאחר שהילד יפנים כי לא רק אתם מפסידים מההתנהגויות האלו אלא גם הוא, יש סיכוי כי הוא ישנה את דרכו לטובה.

בהצלחה!

 

מה ההבדל בין פחד לחרדה?

שאלה:

אני אבא לילד בכיתה ד’. לאחרונה אני מתחיל לחשוש שהוא סובל מחרדות. אתן שתי דוגמאות: אם הוא רואה ברחוב חבר מהכיתה שהוא רב איתו, הוא עובר מדרכה מהר ומשפיל את מבטו. ומה שהכי מטריד אותי זה שהוא מתעורר באמצע הלילה ואומר שהוא מפחד מכול מיני דברים. רצינו לשאול איך צריך לנהוג במצב כזה, והאם צריך ללכת איתו לטיפול רגשי?

תשובה:

שלום וברכה, לפי מה שאתה מתאר, בהחלט נראה שבנך מתמודד בתקופה הזו עם לחצים כאלו ואחרים. יחד עם זאת, חשוב לדעת שיש הבדל מהותי (שקשור ישירות לדרכי הטיפול) בין ‘פחד’ ל’חרדה’. פחד הוא חשש גדול ממשהו מוחשי שעומד להתרחש – לדוגמה, כאשר כלב נובח ירוץ לעברינו אנחנו ננוס בפחד. חרדה הוא מצב רגשי שבו האדם חרד ממשהו שהוא אינו מוחשי, ובטח לא מידי. לדוגמה, אדם שצועד על גשר גבוה מאוד ופתאום נכנס לחרדה מהגובה. במקרה הזה אין אוביקט שממנו האדם מפחד, אלא הוא חרד ממשהו לא רציונאלי (כמה אנשים אתם מכירים שנפלו מגשרים באופן לא רצוני?!).

 

לגבי שאלתך, ראשית כדאי לבדוק האם מדובר בפחד, או בחרדה, וישנן כמה דרכים לבדוק זאת: א’. האם הפחד/חרדה ממשיכים גם כאשר האוביקט המפחיד כבר לא באיזור. ב’. האם ישנן תופעות פיזיולוגיות שמתלוות לפחד/לחרדה. למשל, כאבי בטן, הזעת יתר, דופק מואץ, נשימות לא סדירות וכדומה.

אם תמצא שהמוטיבים הללו לא קיימים אצל ילדך, ייתכן שמדובר בהתמודדות שלא קשורה לחרדות אלא לדימוי עצמי נמוך שגורם לביטחון עצמי ירוד, שגורמים לו לפחד מסיטואציות באופן לא מותאם. במקרה כזה אתם ההורים יכולים לעזור לו בכך שתחזקו אצלו את היכולת לעמוד בפני מצבים כאלו.

לעומת זאת, אם תגלה כי קיימים המוטיבים הפיזיולוגיים הנ”ל, זהו סימן עבורנו ש’המערכת הסימפטטית’ של הילד עובדת. המערכת הזו, היא מתנה מהקב”ה. היא פועלת כאשר האדם שרוי במצב סכנה והיא אחראית להפעיל את כול המערכות שקשורות ליכולת ההישרדות שלנו, מערכות שמפעילות את השרירים הרלוונטיים כמו ריצה, וכך אנחנו נמלטים מהסכנה.

הבעיה עם המערכת הזו, שלפעמים היא עובדת באופן שאינו מותאם למצב (פחד גבהים למשל). כאשר האדם מפחד באופן לא מותאם לסיטואציה – לזה קוראים חרדה.

במקרה כזה רצוי לגשת לאיש מקצוע. הוא יאבחן האם אכן מדובר בחרדה, ובמידת הצורך יתחיל תהליך טיפולי עם ילדכם.

בהצלחה!

 

מי אחראי על שעת הקימה בבקרים – אנחנו או הילד?

שאלה:

יש לנו ילד בגיל 14 שלומד בישיבה קטנה. לאחרונה הוא מתקשה לקום בבוקר. זה הגיע למצב שכל בוקר אנחנו נלחמים איתו שיקום – כדי שלא יאחר לתפילה בישיבה. רצינו לשאול איך אפשר לגרום לילד לקום בזמן מבלי להלחם איתו על זה כל יום?

תשובה:

שלום וברכה.

ככלל, כאשר חושבים על מציאת פתרון לבעיה, רצוי לנסות להבין קודם את הגורם לבעיה, ואכן, יכולות להיות הרבה סיבות מדוע ילדכם מתקשה לקום בבוקר; החל משינה בשעה מאוחרת, דרך רפיון בתפילה וכלה בחוסר הקפדה מצד הצוות החינוכי. וכשמדברים על נער בגיל ההתבגרות, נוספת לה גם האפשרות שזה עוד נסיון של הנער להכריז על עצמאות – מוטיב שמאוד מאפיין את הגיל הזה.

עצתי לכם היא, שתחדלו לגמרי מהמאמצים ומהמלחמות בכל מה שקשור לקימה בזמן. הודיעו לילדכם כי מעתה הוא, ורק הוא, אחראי לשעת הקימה. קנו לו שעון מעורר, הניחו אותו ליד מיטתו והציעו לו להשתמש בו, תוך הבהרה כי מעתה אין אתם אחראים להעיר אותו. במקביל, צרו קשר עם מי מצוות הישיבה שאחראי על התפילות, ספרו לו על התוכנית שלכם וסכמו איתו כי איחורים מצד הילד יגררו עונשים/סנקציות כלשהם.

במקרה סטנדרטי (שלא מעורבים בו קשיים אחרים) אתם תיווכחו לראות כי הילד יודע לקחת אחריות מלאה על מעשיו – כולל על הקימה בבוקר.

זכרו: ככל שתהיו חזקים ועקביים בהחלטתכם, כך המסר יעבור יותר טוב, לאמור: “אין לנו מלחמה איתך. אלו הם החיים שלך, ואנחנו ממש לא מתכוונים לקחת אחריות במקומך”.

בהצלחה!

קבלו עכשיו את קלפי ההיכרות שלי בחינם ישירות לתיבת הדוא"ל שלכם

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print
יצחק יונה

יצחק יונה

ייעוץ חינוכי • הנחיית הורים • פסיכותרפיה

העיקר לא לפספס!

הילדה ‘מפספסת על הבגדים’ כי לא רוצה להפסיד דקות מהמשחק • וגם: מהי ‘חשיבה־לא־מקדמת’ ואיך משנים אותה? • את הטור הזה אל תפספסו!

קרא עוד »

קומודציה הורית

הבשורות הרעות: הרבה מן הקשיים וההפרעות של ילדינו קשורים דווקא אלינו. הבשורות הטובות: עם מעט תשומת לב מצידנו, ניתן להגיע לתוצאות ושינויים משמעותיים

קרא עוד »
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן