בשאלה:
לפעמים קורה שאנחנו מענישים את ילדינו ורק אח"כ מגלים שהענשנו לחינם (כולנו בני אדם). במקרה כזה, האם נכון לבקש מילד סליחה, או שזה יכול לגרום להתערערות המשמעת?
תשובה:
הסמכות ההורית עומדת כל העת במבחן הילדים. מצד אחד ילד רוצה שאביו ואמו יהיו סמכותיים, כי זה מקנה תחושת ביטחון בכך שיש לו על מי לסמוך. מצד שני 'עַיר פרא יולד' – ילד במהותו לא אוהב שאומרים לו מה לעשות, הוא תמיד יחפש איפה הוא יכול לעבור את הגבולות שהציבו לו המבוגרים. ואכן, במקרים מסוימים לא מן הנמנע להשתמש בענישה חינוכית. אך כפי שציינת, לעיתים גם אנחנו המבוגרים טועים בשיקול הדעת ויוצא שלעיתים ילד קיבל עונש לחינם.
בנקודה הזו המבוגר צריך לנהוג בזהירות, מצד אחד לשמש מודל ליושרה ואמינות ומהצד השני להישאר סמכותי. לכן – במידה וקרתה 'טעות אנוש' והילד נענש לחינם, אזי, אם העונש הושת על הילד אך הוא עדיין לא בא לידי ביצוע, אז יש לפנות אל הילד בכבוד ובסמכותיות ולומר ”אני מאוד מתנצל, אני תמיד משתדל לברר היטב לפני שאני נותן עונש, הפעם טעיתי ואני מבקש את סליחתך – זה לא הגיע לך”. אך במקרה שהילד כבר קיבל את העונש והעניין הוא בלתי הפיך (נמנעה ממנו טובה מסוימת), אז בהחלט יש מקום לבקש את סליחתו ואף להציע פיצוי מותאם למה שנלקח ממנו. כל זה צריך להיעשות ברגישות הראויה ומבלי לערער את הסמכותיות. כאשר נעשה זאת נכון נשיג רווח משני, בכך שנחנך את ילדנו מתי ואיך מבקשים סליחה.
בהצלחה!
