1283234_S

פחד ממוות בקרב ילדים

"הילד בוכה כי הוא מפחד למות כשיהיה זקן" איך תגיבו? • הורים שואלים

שאלה: היי, הילד שלי בן 9. בחודש האחרון הוא מידי פעם בוכה בערבים. כשאנחנו שואלים אותו למה הוא בוכה, הוא עונה שהוא מפחד למות כשיהיה זקן. אשמח לשמוע תובנות בנושא ומה ניתן לעשות.

תשובה: שלום וברכה. פחד ממוות הוא אחד הנושאים שמלווים את האדם לאורך שלבי ההתפתחות שלו מאז היותו תינוק, עד סוף החיים. בקרב תינוקות אמנם אין הבנה ותפיסה אודות מושג המוות, אך ישנם אלמנטים הקשורים לחווית הפרידה, שקשורה באופן ישיר למוות ולסופיות (לפי חלק מהתיאורטיקנים, גיל 3, הוא הגיל שבו ילד מתחיל לחוות חוויות שקושרות אותו לחוויות דומות לאלו של המוות – בעיקר חוויות פרידה בצורותיה השונות).

ניתן לכתוב רבות אודות פחד מפני המוות בכלל, ופחד של ילדים מפני המוות בפרט, אך בשורות הבאות אענה על כך בקצרה:

מגיל 3-4 עד גיל 7 תפיסת המוות של ילד נגמרת בכך שיש דבר כזה מוות, אבל הוא לא בהכרח בלתי הפיך. מגיל 7 והילך, מתחזקת ההבנה והתפיסה כי מוות הוא סופי. תפיסת המוות הולכת ונהיית מציאותית, עם דגש על התעניינות במוות של בני אדם. רק בגיל ההתבגרות ישנה קבלה מוחלטת של הכרחיות המוות, ובדרך כלל זה יהיה מלווה בתגובה רגשית עוצמתית ופחד חזק מפני המוות. בהמשך מתרחש עיבוד נכון יותר למושג המוות מבחינה רגשית – מה שמאפשר לנו לחיות חיים מלאים ושמחים למרות המוות הבלתי נמנע בסופם.

בגיל 9 התגובה לתפיסת המוות לא אמורה להיות קיצונית כפי שאת מתארת, אך כמובן שיש גם יוצא מן הכלל. ייתכן כי התגובה הרגשית שאת מתארת (בכי ופחד מהמוות) איננה קשורה רק לפחד מהמוות – למרות שזו התשובה שסיפק לך הילד. בכל מקרה, כאשר ילדך בוכה ומשתף אותך שזה בגלל הפחד מהמוות, נסי לא להיראות נבהלת. פשוט תהיי איתו בחוויה הלא־נעימה, חבקי אותו ואמרי כי את מבינה את הפחד שלו, אבל זה משהו שרחוק מאיתנו, ויש לנו חיים שלמים לשמוח וליהנות. ספרי לו כמה החיים כיפיים ומלאים בחוויות ו’שלא מתים כל כך מהר’. השתדלי לשוות לקולך רוגע ושלווה – זה עובד טוב יותר מאלף מילות שכנוע.

בהקשר לכך יש לדעת כי בשום אופן אין להכחיש את עובדת המוות, זה עלול לגרום או לעיוות בתפיסת המוות בקרב הילד, או להבנה עמוקה כי ‘יש דברים שעדיף לא לשאול את אימא, כי היא תפחד מהשאלות שלי ותאלץ לשקר לי’, ואנחנו לא רוצים שהילד יפחד לשתף אותנו בעניינים מפחידים. אם הורה מרגיש שזה גדול עליו (או בעקבות טרגדיה שהוא עבר או מכל סיבה אחרת) שיעביר את הטיפול בכך לדמות אחרת במשפחה שיכולה להכיל את הרגשות הקשים שהילד מעביר בדברו על המוות.

אסיים בכך, כי אם את רואה שלמרות שאת מגיבה באופן הנכון הבכי לא מפסיק, או שמתלווה לכך תסמינים נוספים (עצב עמוק, עם ‘צבעים’ של דיכאון וכדומה), עלייך לפנות לייעוץ מקצועי.

בהצלחה!

קבלו עכשיו את קלפי ההיכרות שלי בחינם ישירות לתיבת הדוא"ל שלכם

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print
יצחק יונה

יצחק יונה

ייעוץ חינוכי • הנחיית הורים • פסיכותרפיה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן