SAVE_20200506_031014

זום־אין

איך תקיימו פגישה טיפולית משמעותית באמצעות ה־zoom והתוכנות הדיגיטליות? • בין המציאות לשיגעון

אז אחרי שיצאנו מההלם, אחרי שעיבדנו מספיק את יחסי העברה והעברה־נגדית בטיפול – בתקופה שבה המטפל והמטופל מאוימים מאותו גורם. אחרי שהשלמנו עם העובדה שבתקופה הקרובה נאלץ לקיים מפגשים טיפוליים באמצעות תוכנות דיגיטליות, לפחות עד שנעיף את הנגיף מאזורנו, הגיע העת לחשוב איך אנחנו עושים את זה הכי טוב שאפשר.

לפני הפרקטיקה, כמה מילים על קשר בכלל, ועל הקשר הטיפולי בפרט: חוקרים מצביעים על הקשר הטיפולי כגורם המשמעותי ביותר המאפשר ריפוי בקרב המטופל (APA = אגודת הפסיכולוגים הקליניים בארה”ב). קשר טיפולי מורכב מפרטים רבים, בין היתר ניתן למנות את ה’סטינג’ (setting), גילוי אמפתיה, הקשבה, אמון ועוד. אבל לפני הכול, קשר הוא מפגש בין שני אנשים. וכשמדברים על מפגש, הכוונה, בדרך כלל, למפגש פיזי, במהלכו שני אנשים יושבים אחד מול השני ומקיימים שיח. מה שמאפשר את השיח הם הדיבור, תנועות הגוף, הישיבה של שני אנשים במרחב אחד המשותף לשניהם – כאשר אם משהו קורה בתוך המרחב הזה, זה קורה לשניהם יחד. ה’משהו הזה’ יכול להיות קול ייללת סירנת אמבולנס, או בכי של תינוק של השכנים מהבית שממול, אבל בעיקר משהו שמאפשר לשני האנשים שבחדר לחוות משהו במשותף. השאיפה היא להגיע למצב שבו על ידי המפגש המשותף ייווצרו כמה שיותר רגעים נקיים של הבנה משותפת על תהליכים נפשיים שעובר על המטופל, ואשר יאפשרו עיבוד של אותם רגשות שיאפשרו למטופל להגיע לרווחה נפשית.

ומהיום שהופיעה הקורונה באזורנו ‘המשהו’ הכל־כך עדין הזה נזרק לזירה קרה ומנוכרת של מסך מחשב עם מצלמה שמופעלת באמצעות תוכנה שהשפה איתה מתקשרים איתה היא לא שפת בני־אדם.

אבל במקום להתלונן ולבַכות על הקשר הטיפולי שאבד ועל האותנטיות שנכחדה, כתבתי כמה טיפים שיסייעו לכם לקיים מפגשים טיפוליים שיהיו משמעותיים עבור המטופלים שלכם למרות המגבלות הקיימות במפגש דיגיטלי. אציין, כי הטיפים האלו עשויים להועיל גם לפגישות עבודה ‘רגילות’ ובטח במפגשי חברה, עם זאת בדבריי אתייחס לפגישות מטפל-מטופל שבהן האלמנט האנושי הוא המרכיב החשוב ביותר.

סטינג:

  • אם הפגישה שלכם אמורה להיערך יותר מ־40  דקות, ואם אתם משתמשים בתוכנת ZOOM, רצוי שתדאגו שתהיה לכם גישה לחשבון המאפשר לכם שיחה ללא הגבלת זמן (לא ממש כדאי לבקש מהמטופל להתנתק ולהתחבר שוב לאחר 40 דקות).
  • הכינו מראש שני קישורים, שיהיו זמינים לאותה השעה, כך שבמידה ויתרחשו ניתוקים ותקלות, תוכלו לבקש מהמטופל להתנתק ולהיכנס מיד לקישור-גיבוי שהכנתם מראש.
  • כאשר אתם קובעים את הפגישה, אמרו למטופל כי מכיוון שחשוב מאוד שתוכלו לשמוע היטב אחד את השני, אתם ממליצים לו לבדוק את חיבורי הרשת בביתו קודם המפגש כדי שאם יהיו תקלות או קשיי קליטה – שיהיה  ניתן לפתור אותם קודם המפגש ולא במהלכו.
  • הגדירו את שעת המפגש כרבע שעה-עשרים דקות לפני תחילת הפגישה ביניכם והקפידו להיכנס למפגש קודם. אם יש תקלות, עדיף שתגלו אותן רבע שעה לפני המפגש ולא דקה קודם.
  • מקמו את מצלמת המחשב כך שיראו לא רק את פניכם, אלא גם את הידיים – ככל שניתן.
  • אם מדובר במטופל שפגשתם בעבר בקליניקה, הקפידו על ישיבה בחדר שהמטופל רגיל לפגוש אתכם והשתדלו למקם את המצלמה כך שהמטופל יראה את החלק בחדר שהוא רגיל לראות במפגשים הפיזיים איתכם – גם ככה השינוי בסטינג והמעבר לזום לא מטיב עמו, עדיף לצמצם את השינויים כמה שיותר.

מהלך הפגישה:

  • למרות כל ההכנות, אל תסמכו על ה’קופסה השחורה’ שתתנהג כמו בן־אנוש – הקדימו למטופל כי ייתכן שיהיו ניתוקים או ‘דיליי’. אמרו שעשיתם הכול כדי שלא יהיו תקלות, אבל אם הן יתרחשו בכל זאת, תסמנו אחד לשני שישנה תקלה ותהיו ערניים לכך.
  • אם במהלך המפגש התרחשו ניתוקים קצרים שלא מפריעים לכם להבין את כוונתו של המטופל, נסו שלא לקטוע אותו באמצע המשפט, במקום זאת, עדיף שתאפשרו לו לסיים את המשפט ורק אם לא הבנתם מה התכוון לומר, בקשו ממנו לחזור שוב על המשפט – אף אחד לא אוהב שקוטעים אותו באמצע הדיבור, גם אם זה מתוך רצון להבין אותו יותר טוב.
  • כאשר המטופל מדבר, נסו לשים לב ולהתבונן לתנועות גופו ול’מימיקה’, בדקו האם הן נראות לכם תואמות את הרגשות אותם הוא מביע בדבריו באופן מילולי. אם אתם מגלים חוסר התאמה בין מה שהמטופל אומר לבין מה שהוא משדר בתנועות גופו או בסימני פניו, הסבו את תשומת ליבו לכך, אמרו: “אני שומע שאתה אומר לי שאתה מבסוט מהמצב הזה שצריך להיות כל הזמן בבית, ומהצד השני, אני חווה ממך איזשהו ווייב אחר, משהו שמשדר ‘לא לחופש כזה פיללתי’, זה אכן כך?”. כאשר אנחנו אומרים משפטים שנותנים מקום לתנועות גוף ולסימני פנים שמביע המטופל, משדרים לאדם שעומד מולנו שלמרות המגבלות אנחנו רואים אותו, ויותר מכך, חווים אותו היטב.
  • אם אתם נאלצים לצאת לרגע מן ה’פריים’ של המצלמה (נפל לכם משהו על הריצפה, רוצים לגשת לקחת את כוס המים שמונח על השולחן ממול וכדומה) אל ‘תיעלמו’ למטופל מהמסך בפתאומיות, אמרו: “רק שניה, נפל לי העט לרצפה, אני מרים אותו..” כאשר המפגש הוא פיזי, האדם שמולנו רואה הכול, ולכן ברוב המקרים אנחנו לא נדרשים ‘לדברר’ את ההתנהגות שלנו. במפגש מול מצלמה זה לא כך, ולכן עלינו להסביר בשתי מילים לפני שאנחנו יוצאים מהפריים או עושים תנועה שנראית מוזרה דרך מצלמת המחשב.

סיום פגישה:

  • ‘זמן מחשב’ הוא כמו הזמן במציאות. הקפידו לסיים את המפגש כפי שקבעתם מראש. אם נאלצתם להתחיל את המפגש באיחור של כמה דקות בגלל תקלות התחברות, אמרו: “בגלל התקלה שהייתה לנו בהתחלה, התחלנו באיחור של חמש דקות, אז כדי לקיים מפגש מלא נקיים אותו עד 22:05..”
  • הטיפ האחרון הוא אישי ואני משתדל לפעול כך מתוך חוויה סובייקטיבית שלי, אם מתאים לכם, מצוין, אם לא, גם אחלה: בסיום המפגש אני משתדל שלא לנתק את עצמי מהשיחה לפני המטופל אלא להיפך. זה איך שהוא מתקשר לי לחוויה מאוד בסיסית שרבים מהמטופלים מגיעים איתה – חוויית הנטישה. מהסיבה הזו אני מעדיף לשהות קמעה עד שהמטופל מתנתק ורק אחר כך אני מנתק את החיבור שלי למצלמה. אם אני חושב על זה שוב, זה באמת הכי קרוב למפגש אנושי-פיזי;  בסוף פגישה אני נשאר בקליניקה שלי והמטופל הוא שיוצא ממנה קודם..

 

קבלו עכשיו את קלפי ההיכרות שלי בחינם ישירות לתיבת הדוא"ל שלכם

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print
יצחק יונה

יצחק יונה

ייעוץ חינוכי • הנחיית הורים • פסיכותרפיה

העיקר לא לפספס!

הילדה ‘מפספסת על הבגדים’ כי לא רוצה להפסיד דקות מהמשחק • וגם: מהי ‘חשיבה־לא־מקדמת’ ואיך משנים אותה? • את הטור הזה אל תפספסו!

קרא עוד »

קומודציה הורית

הבשורות הרעות: הרבה מן הקשיים וההפרעות של ילדינו קשורים דווקא אלינו. הבשורות הטובות: עם מעט תשומת לב מצידנו, ניתן להגיע לתוצאות ושינויים משמעותיים

קרא עוד »
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן