1209131_S

מבט התקשרותי

המורה נכנסה ללמד בכיתה אחרי חופשת הקורונה, כולם דברו ורק הוא שתק, ואפילו לא היישיר אליה מבט!” • איך תגלו סימני מצוקה בחזרה לשגרת הלימודים? • וגם: מהו 'מבט התקשרותי' ולמה הוא כל כך חשוב?

שאלה שנשאלתי על ידי מורה בבית־ספר: היום בבוקר תלמידי כיתתי שבו לספסל הלימודים לאחר חופשת הקורונה. לא היה פשוט בכלל לחזור, אבל זה לא הנושא שרציתי להתייעץ עליו (; את תחילת יום הלימודים הקדשתי לדיבור על החופשה הכפויה שהוטלה עלינו וכו. כולם שתפו פעולה יפה, חוץ מילד אחד ששמתי לב שהוא לא מסתכל עליי. ממש התקשיתי לדבר איתו, אבל לא רציתי שהוא ייעלב, אז לא עשיתי מזה עניין, כי מדובר בילד שגם במהלך שנת הלימודים הוא לא מיישיר מבט כשמדברים איתו. רציתי לשאול האם עליי לבדוק אם משהו לא בסדר איתו, או שלא צריך לעשות מזה עניין. חשוב לי לציין שיש לנו יועצת בבית הספר, אבל בימים אלו ידיה מלאות עבודה וזה גם חלק מהשאלה שלי, האם עליי לערב אותה? תודה רבה על ההכוון והתשובות שאתה נותן בקבוצה. זה מאוד עוזר!

תשובה:

שלום וברכה, הזכרת בשאלתך כי הילד הפגין התנהגות שהדאיגה אותך במעט. מצד שני כתבת כי מדובר בילד שגם בשגרה, בלי קשר לקורונה, הוא לא מיישר מבט. על כן אענה בשני אופנים: 1. כיצד נכון לפעול כאשר ילד מגלה סימני מצוקה, ו־2. כיצד עלינו לנהוג עם ילד שלא מיישיר אלינו מבט בשגרה.

גילוי מצוקה

כמעט ואין צורך לומר שילדנו עברו תקופה מאוד לא קלה לעיכול בעקבות התפשטות נגיף הקורונה. ילדים, בדיוק כמו מבוגרים, משתמשים עם שלל מנגנוני הגנה בניסיון להתמודד עם אי־הוודאות והכאוס שחוו בחודשים האחרונים. עלינו לדעת שכשם שפרצופיהם שונים, כך מנגנוני ההגנה של כל אחד מהם – שונה; ישנם ילדים שיגיבו ב’ניתוק’ (דיסוציאציה) וישנם שיגיבו בהכחשה. ישנם ילדים שיגיבו בחרדה וישנם שיהפכו להיות קצרי רוח ואפילו יגיבו באלימות מילולית או פיזית.

בעוד הילדים התרגלו כבר למצב שונה שארך שבועות ארוכים, כעת הם חוזרים לשגרה שהיא לא באמת שגרה. ילד שחוזר לבית הספר והמורה לא יכולה אפילו לגעת בו, וכשהוא מגיע למלא מים בקולר, הוא מגלה פתק גדול שכתוב עליו שמשרד הבריאות הורה לסגור את הקולרים מחשש להידבקות, חווה חוויה שסביר להניח לא חווה מעודו. זה כשלעצמו עלול לעורר חרדה, שעלולה להוביל להפעלת המנגנונים השונים, בניסיון לשמור על עצמו מחוויות שאין ביכולתו לשאתן. בדרך כלל ילדים חזקים מספיק בכדי לשרוד אירועים כאלו, אך ישנם ילדים שהאופי שלהם שברירי יותר ושבשבילם המציאות הזו קשה מנשוא. ילדים אלו זקוקים ליחס שונה משאר הילדים, בטח בעיתות כאלו. אשר על כן, כאשר עולה החשש כי ילד מגלה התנהגויות שאנחנו לא מכירים אצלו, למשל, הסתגרות יתר, אלימות יתר, תנועתיות יתר, דיבורים שלא מתאימים לו, ירידה בלימודים, זלזול בשיעורי בית וכדומה, על הצוות החינוכי לקיים היוועצות עם המערך הייעוצי-טיפולי בבית הספר, ואם צריך – לדאוג להמשך טיפול. בטראומה כמו בטראומה, יעילות הטיפול קשורה באופן מובהק בסמיכות תחילת הטיפול לאירוע הטראומתי.

מבט התקשרותי

בהרצאה ששמעתי מפרופסור מריו מיקולינסר, הוא הביא מחקר מעניין שנעשה לאחרונה, במהלכו הראו לאנשים תמונה של גבעה תלולה ובקשו מהם להעריך עד כמה היא תלולה. לאחר שהם העריכו את תלילות הגבעה, הגישו להם תיק־גב כבד ובקשו מהם לשים אותו על כתפיהם. כל האנשים שהשתתפו במחקר העריכו את התלילות ביותר חדות כאשר התיק הכבד היה מונח על כתפיהם. המחקר ביקש להוכיח (וזה גם ההסבר לתופעה הזו) שהמוח שלנו כל הזמן ‘מתקן את המציאות’ לפי החוויה של האדם באותו הרגע (בחוויה של האדם, יהיה לו יותר קשה לטפס לראש הגבעה כאשר התיק על גבו, ולכן המוח שלו מתקן את המציאות ומעריך את תלילות הגבעה בזווית שמקשה יותר על ההליכה.
החלק היותר מעניין ושקשור לענינינו, הוא שכאשר אותו אדם שהיה צריך להעריך את התלילות של הגבעה היה אל מול עיניו תמונה של אדם אדם אהוב שיכול לסמוך עליו, לא הייתה השפעה של התיק הכבד על ההערכה שלו את התלילות!

עוד מתודה שהשתמשו החוקרים, הם תצפתו במשחקי בייסבול לילדים, משחקים שבהם ההורים יושבים על היציע וצופים בילדים בעת המשחק. החוקרים גילו שילדים שהוריהם היו עסוקים בסמארטפון שלהם בזמן המשחק של ילדיהם על המגרש, הילדים שלהם רצו לאט יותר והפסידו יותר פעמים במשחק.

היום זה כבר ברור שהכוח של דמות התקשרות הוא עצום, וקשר־עין עם הילד עשוי לשפר רבות את הלמידה וההישגים שלו. אז אם מדובר בילד כזה שבשגרה הוא אינו מיישיר מבט, אל־לך לוותר לו, נסי בכל דרך להגיע אליו וליצור מצב בו הוא מצליח ליצור קשר־עין בריא איתך, ובתקווה שזה ילמד אותו להיישיר מבט גם עם הסובבים אותו.

 

קבלו עכשיו את קלפי ההיכרות שלי בחינם ישירות לתיבת הדוא"ל שלכם

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print
יצחק יונה

יצחק יונה

ייעוץ חינוכי • הנחיית הורים • פסיכותרפיה

העיקר לא לפספס!

הילדה ‘מפספסת על הבגדים’ כי לא רוצה להפסיד דקות מהמשחק • וגם: מהי ‘חשיבה־לא־מקדמת’ ואיך משנים אותה? • את הטור הזה אל תפספסו!

קרא עוד »

קומודציה הורית

הבשורות הרעות: הרבה מן הקשיים וההפרעות של ילדינו קשורים דווקא אלינו. הבשורות הטובות: עם מעט תשומת לב מצידנו, ניתן להגיע לתוצאות ושינויים משמעותיים

קרא עוד »
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן