מאוד מעציב אותנו כהורים לגלות כי בנינו סובל מערך עצמי נמוך. לא נעים לנו לשמוע את הבן או הבת שלנו אומרים משפטים כמו; "אני לא חכמה כי לא הצלחתי בבחינה", "אח שלי יותר מוכשר ממני לכן הוא מצליח", "אף אחת לא משחקת איתי כי אני לא טובה במשחקים" וכדומה. לעיתים זה מתחבר לנו לימי הילדות שלנו – בהם חווינו גם אנו לא אחת דחייה מהחברה או לחלופין, ולעיתים זה סתם מבאס אותנו לדעת שהוא סובל.
אז מה ניתן לעשות? והאם תמיד נצרך טיפול חיצוני על ידי איש מקצוע, או שגם כהורים יש לנו מה לתרום לו?
אציג בפניכם את "עשרת הדברות" שלי להתמודדות יעילה עם ילד בעל דימוי עצמי נמוך:
א. מיד כאשר זיהיתם אצל ילדכם קושי הבא לידי ביטוי בהערכה העצמי נכונה – תוציאו מהלקסיקון שלכם את כל מילות הביקורת.
ב. אל תחכו שילדכם ייכשל בבחינה על מנת לומר לו ש"הכי חשובה ההשקעה". כאשר הכישלון צורב אנחנו לא פנויים רגשית להפנים כמה אנחנו טובים. מצאו הזדמנויות בזמנים ניטראליים וחזקו את הילד על מעשה טוב או ניצחון מוכח וכדומה שחווה באותו רגע.
ג. השקיעו זמן ומחשבה על מנת למצוא תחומים בהם ילדכם באמת מוצלח (גם כישרון של למצוא חפצים שנאבדים בבית זו נקודת־חוזק שאפשר וצריך להביאה לידי ביטוי והעצמה).
ד. הנחו את שאר בני הבית, כל אחד לפי גילו והבנתו, שלא להשתמש עם משפטים מזלזלים שעלולים לחזק תחושות ורגשות שיגרמו לדימוי עצמי נמוך.
ה. שלא יעבור יום אחד בלי שאמרנו משפט חיזוק "אמיתי" שמבוסס על מעשה טוב אמיתי שהילד היה מעורב בו.
ו. בקשו להיפגש לפחות פעם ב'מחצית' עם איש מהצוות החינוכי שאתם סבורים שכדאי שיהיה מודע לקושי (מחנך, מורה מקצועי, יועץ, מפקח או מנהל), הסבירו לו על הקושי איתו מתמודד ילדכם ותאיצו בו לקחת את העניין לתשומת ליבו. בגיל היסודי הצוות החינוכי בכלל והמחנך בפרט הינם דמויות משמעותיות בקרב הילד לעיתים אף יותר מההורים.
ז. אם אתם שמים לב שהטריגרים להפרעה הם בעיקר לימודיים (ציונים נמוכים, הקשבה בשיעורים, אימפולסיביות וכדו'), מומלץ לבחון דרכים לבדיקת הקשב והריכוז או קשיים לימודיים אחרים על מנת לבחון אולי קיים עיכוב התפתחותי או הפרעה נוירולוגית אחרת שגורמת לחוסר הצלחה ולטפל בה באופנים השונים.
ח. היו ערניים למשפטי תסכול של הילד והגיבו בהתאם. אם הילד אומר משפט או אמירה שקשורה לדימוי העצמי שלו עצרו לרגע, חשבו איך ניתן להתערב ברגישות והציעו לו להסביר טוב יותר למה הוא חושב שכך הם פני הדברים, וזאת במטרה לבחון איתו 'בזמן אמת' את ההיגדים שהוא אומר לעצמו ולבדוק יחד איתו האם הם נכונים לגמרי או שהם לא פרופורציונליים ביחס למה שקרה.
ט. אם ישנם עוד ילדים במשפחה, היו רגישים לתגובות שאתם מגיבים על מצבי הצלחה שלהם ולהימנע ממשפטים שאם הילד המתקשה ישמע אותם הם יעבירו לו מסרים הפוכים ממה שאנחנו מנסים להעביר לו באופן ישיר. (אם האח הביא תעודה מצוינת נאמר לו "כל הכבוד לך שאתה משקיע מאמצים להצליח, אנחנו מעריכים מאוד את ההשקעה שלך וכדומה) המסר העקיף חזק עשרת מונים מהמסר הישיר כי הילד מפנים אותם בלי חסימות ומנגנוני הגנה.
י. אם אתם מוצאים את עצמכם משקיעים הרבה זמן ומחשבה ובכל זאת שום דבר לא זז, זה כנראה הזמן לפנות לאיש מקצוע. בהצלחה.
