שאלה שנשאלתי: יש לנו ילדה בכורה בת 7. לאחרונה היא התחילה לפחד מחושך. בלילה היא מכריחה אותנו להדליק את האור בחדר שלה למרות שזה די מפריע לקטן שלנו. מה שיותר מפריע לנו זה שהיא לא מוכנה ללכת ברחוב כשחשוך. בחורף האחרון זה ממש שיבש לנו את החיים כי היא לא הייתה מוכנה ללכת, גם לא איתנו, ברחוב בשעות הערב, וכידוע הערב יורד מוקדם מאוד בחורף. אציין שאני ובעלי חלוקים בעניין; הוא דוגל בשיטה של לא להתייחס, ואני מאוד מרחמת עליה. רצינו לשאול איך נכון לנהוג.
תשובה: שלום וברכה, פחדים בקרב ילדים הוא קושי מאוד נפוץ. בדרך כלל הפחדים נעלמים כלעומת שבאו. לנו לא נותר אלא 'לא להזיק'. הילד יידע להתמודד עם הפחד – בדרך זו או אחרת – הבעיה הגדולה בהרבה מקרים היא הלחץ של ההורים מהפחדים של הילד. ישנם הורים שהפחדים של ילדיהם גורמים להם להגן על עליהם ולעטוף אותם ברחמים. הם נוהגים כך מתוך דאגה אמיתית. וישנם הורים שנוהגים הפוך, הם 'מודיעים' לילד שאין לו ממה לפחד מתוך ניסיון לבטל את פחדיו.
לתת מקום לפחד מבלי להזין אותו
אז כמו בהרבה מקרים, דרך האמצע היא דרך המלך; ילד שמפחד הוא ילד בריא! רגש הפחד, מקורו הוא הכרחי וטבעי – הוא נובע מיצר ההישרדות של האדם. כולנו מפחדים מהרבה דברים וטוב שכך, אחרת לא היינו יכולים לשחרר את ילדינו לרגע אחד כי לא היינו יכולים לסמוך על עליהם שלא יעשו דברים מסוכנים. לעיתים הדמיון של הילד מעורר בקרבו פחדים מכל מיני דברים שיכול להיות שאפילו הוא בעצמו לא יודע להסביר אותם. וזה בסדר וטבעי. הבעיה מתחילה כאשר הילד חש שהמבוגרים בחייו מזלזלים ברגש הפחד שלו. לכן, כאשר אנחנו מדברים על פחד של ילד, גם אם הוא נראה לנו לא הגיוני, עלינו לתת מקום לפחדים אבל לא להזין אותם.
איך נעשה זאת?
אשתמש בדוגמה שכתבת; יום חורפי, בשעה שש בערב, את רוצה לצאת עם הילדה לאנשהו. הילדה מפחדת ומסרבת להתלוות אלייך. תעצרי רגע, שבי לידה ותאמרי ”אני מבינה שאת מפחדת מהחושך. זה בסדר לפחד מחושך, יש הרבה ילדות בגיל שלך שמפחדות מהחושך. בכלל, גם לי יותר נעים ללכת ברחוב כשיש אור, אבל אין ברירה ולפעמים הולכים גם כשיש חושך. עכשיו אני ואת הולכים לאנשהו. אני יכולה לתת לך יד ולחבק אותך. אבל אנחנו לא נבטל את היציאה”. הרעיון הוא לא לבטל את רגשותיה של הילדה, כי עם הפחד היא עוד יכולה להתמודד, אבל אם נוסיף לפחד גם הרגשה של בושה או נטישה, יהיה לה מאוד קשה להתמודד עם פחדיה.
