בשבועות האחרונים מתקיימות בבית הספר אסיפות הורים-מחצית א'. כולי תקווה ששמעתם ושתשמעו רק דיווחים טובים אודות ילדכם, אך לצערנו רבים מן ההורים מקבלים גם דיווחים לא ממש נעימים על בנם/בתם. חוץ מלהתבאס ולטעון שהמערכת אשמה – מה ניתן לעשות על מנת שייצא משהו חיובי מאסיפת ההורים? איך נמנף את המפגש לשיפור התנהגותו של הילד ולהעמקת הישגיו הלימודיים?
ראשית כדאי לדעת שאסיפת ההורים שמתקיימת במחצית א' חשובה מאוד. אם נאמר בזהירות, היא חשובה אף יותר מהאסיפה שתתקיים במחצית ב'. ההסבר לכך הוא פשוט: אסיפת ההורים של מחצית ב' מתקיימת לקראת סוף שנה"ל – מה שאומר שבשנה"ל הנוכחית לא תהיה הזדמנות אמיתית לשנות משהו בהתנהגותו ובהישגיו הלימודיים של ילדנו. האסיפה שמתקיימת במחצית א' לעומת זאת, היא בעלת משמעות גבוהה מאוד: עברו מעל לשלושה חודשים מתחילת שנה"ל, המורים כבר מכירים את הילד – הם לא מדברים באוויר, ונשאר מספיק זמן בכדי שיהיה ניתן לעשות שינוי אמתי ובר קיימא.
אסיפת הורים או "חובת דיווח"
למה נועדה אסיפת הורים? אסיפת הורים נועדה להביא את הקול של הבית בו גדל הילד לבית הספר. אני שומע רבות ממחנכים על החשיבות של המפגש עם ההורים. אחד מהם אמר בשבוע שעבר: "בשנייה שאבא ואימא של גבי (שם בדוי כמובן) נכנסו לכתה הבנתי כל מה שקרה איתו בכתה בחודשים האחרונים". במקרה הזה ההורים שידרו מצוקה וחוסר ביטחון שבאו לידי ביטוי בכל מה שקשור להצבת גבולות אצל ילדיהם בבית. ההורים הופנו לקבלת הנחיית הורים ובחודשים שלאחר מכן התנהגות ילדיהם השתפרה משמעותית. יחד עם זאת, בהרבה מן המקרים אסיפת הורים משמשת למפגש פרקטי במהלכו המורים פוגשים את כל ההורים בפרק זמן אחיד ובכך יכולים לדווח בארבע שעות מרוכזות ולצאת ידי "חובת דיווח".
הביאו את המרחב הביתי של הילד לבית הספר
כך או כך, אל לנו ההורים לוותר על ההזדמנות להביא את המרחב הביתי של הילד לתחומי בית הספר. בהרבה מן המקרים ישנו פער גדול בין תפקוד הילד בבית הספר לאופן תפקודו בבית. לדוגמה: ייתכן שבבית הילד מביא לידי ביטוי הרבה מכישוריו האישיים, בעוד שבבית הספר הוא נמנע מכך. יכולות להיות לכך הרבה סיבות; ביטחון עצמי ירוד, חוסר עניין בחברים וכדומה. אם המורה יידע מכך, יהיה בידו לתווך את כישוריו של הילד לחבריו בכתה בדרכים מתוחכמות, ובכך להביא לשיפור ביכולותיו החברתיות. השיפור יתרחש לאחר שההורים יספרו למורה איך ילדם מתנהל בבית – לאחר שעות הלימודים.
ישנו פער גדול בין הבית לבית הספר
אציג מקרה אמיתי לדוגמה: תלמיד כתה ג' שלא הסתדר בבית הספר באף פרמטר, לא הלימודי, לא החברתי ולא ההתנהגותי. הוא נהפך להיות הילד שכל הזמן מפריע בכתה, מקבל עונשים ושוהה רבות מחוץ לכתה. בשיחה טובה שהתנהלה בין מחנך הכתה לבין ההורים עלה, כי מיד עם שובו מבית הספר נוהג הילד לשבת על יד שולחן הכתיבה בחדרו ולצייר. התברר למחנך שהתלמיד ה'לא יוצלח' שלו, הוא כישרוני מאוד בציור דמויות. ההורים והמורה הכינו יחד תכנית פעולה, בתקווה שהיא תסייע להוציא את בנם מ'הלופ' הזה של ילד דחוי: המורה ישיק קיר ציור בכתה, כאשר ההפקה והניהול שלו יתבצעו על ידי התלמיד. לאחר שבוע חבריו עמדו בתור שיצייר את דמותם על מנת שיתלה את הציור על 'הקיר שלו'. שלושה שבועות לאחר מכן, כבר היה ניתן לדווח להורים על שיפור ניכר בהתנהגותו של בנם. מה שבטוח תרם לכך היא המציאות החדשה אליה נכנס הילד, מציאות שמאפשרת לילד לקבל תשומת לב בדרך חיובית, ולאו דווקא על באמצעות הפרעות והצקות. כל זה התאפשר רק לאחר שההורים הסבו את תשומת ליבו של המורה על חוזקות של בנם – חוזקות שעד אותה פגישה היו נחלת הבית בלבד.
איך נעשה זאת למעשה?
דבר ראשון תנו למורה לדבר! סביר להניח שהוא הכין מראש מה הוא רוצה להגיד לכם, וכל עוד הוא לא יאמר את דברו, הוא לא יהיה פנוי לשמוע אתכם. דבר שני, אני ממליץ לכם להפנים שאין מקום לוויכוחים; לעיתים הורים מוצאים את עצמם בסיטואציה לא נעימה – במהלכה הם נדרשים לשבת מול המורה ולשמוע דברים לא פשוטים על בנם אהובם, מה שגורר לעיתים עימותים של ממש בין ההורה למורה, כאשר חלק מההורים יבטאו את זה בהרמת קול וחלק באמירות ומשפטים ציניים המכוונים כנגד המורה התוצאה היא אותה תוצאה: הילד שלנו מפסיד.
בעניין הזה חשוב לדעת שאם המורה מדווח שהילד מפריע בכתה – אז הילד מפריע בכתה – נקודה! הוא לא ימציא סתם. אמנם, יכולות להיות לכך הרבה סיבות מדוע הילד מפריע, ואין לשלול אפילו את האופציה שהתנהגות המורה גורמת לזה, אבל כל עוד המורה ירגיש מאוים, הוא יהדוף את הביקורת כאקט הישרדותי ונסתם הגולל על אפשרות לשינוי.
איך נעביר ביקורת בצורה יעילה?
אז כאמור, נאפשר קודם למורה לומר את דברו. גם אם המורה יבקש מכם לדבר קודם, תציעו בנימוס שחשוב לכם לשמוע את הדברים מנקודת מבטו של המורה שבא במגע עם הילד ברוב השעות בהן הוא ער. לאחר מכן, אם אתם סבורים שמשהו בהתנהלות של המורה לא מיטיב עם בנכם, השתדלו להציג את הדברים באופן שלא יישמעו כביקורת על המורה או על צוות בית הספר, אלא כ'הצעה לעבודה מיטבית עם בנכם', לדוגמה: "אני שומע ממך שאתה מעיר למוטי שלי שוב ושוב והוא עושה בדווקא ההיפך. אני רוצה לשתף אותך שבבית אנחנו נתקלים במצב דומה, כאשר אשתי מעירה לו בפני האחים הוא עושה בדיוק ההיפך. לאחר ששברנו את הראש, אני ואשתי, מדוע הוא עושה את זה, הבנו שבגלל שמוטי הוא ילד מאוד פגיע, בכל פעם שמעירים לו, אפילו בעדינות, הוא נכנס לסוג של חרדה שהוא מרגיש שהוא חייב להחזיר את הכבוד האבוד שלו, אחרת הוא יאבד אותו לנצח. למדנו בבית, שאם צריך להעיר לו, אנחנו מאוד משתדלים לא להעיר לו ליד האחים. אנחנו דואגים לכך שהוא יימצא לבד, אז או שאנחנו דואגים שהוא ייצא מן החדר ואנחנו מעירים לו בחוץ, או שאנחנו מרחיקים את מי שנמצא סביבו. אני רוצה לספר לך שזה עובד לנו פלאים בבית. אולי ננסה גם בכתה לנהוג איתו ככה – כמה שאפשר?!" קשה לי לחשוב על מורה שייפגע מאמירות כאלו. ברגע שננקה את השולחן מאגו ומלחמות מיותרות, המרוויח האמיתי יהיה הבן שלנו.
אתם תופתעו לראות איך אפשר לגייס מחנך/מורה להיות השגריר של הילד בבית הספר. אם רק ניתן לו את הקרדיט, ונעיר את הערותינו בצורה רגישה, הוא יהפוך להיות זה שרוצה באמת ובתמים שהבן שלכם יצליח ולא נגיע למצב בו המורה דואג רק 'לכסות את עצמו' באמצעות שליחת מכתבים עם דיווחים חוזרים ונשנים על התנהגותו הקלוקלת של הילד – להורים ולהנהלה.
ודבר אחרון, לקראת סוף הפגישה עם המחנך, ולאחר שסיכמתם על תכנית עבודה אישית לילד, תסכמו איתו כי בעוד שלושה שבועות אתם מתקשרים שוב בכדי לשמוע ממנו אודות הפעולות שנעשו בצמוד למה שסיכמתם בפגישה. זאת על מנת להבטיח כי ייעשו צעדים לעבר המטרה ושפגישתכם לא תסתכם בכך ש'סיכמתם'.
בהצלחה לכולנו!
