שאלה:
לנו חמישה ילדים בלע"ה ורצינו לשאול שאלה שלא קשורה לילד ספציפי: לפעמים אנחנו נותנים עונש לאחד הילדים ולאחר שעה-שעתיים הוא מגיע ומבקש שנוותר לו על העונש. הוא אומר לנו שהוא הבין למה קיבל עונש, שהוא מבטיח לא לחזור על המעשה ולכן הוא מבקש שנוותר לו. במקרה כזה האם נכון לוותר, או שהילד יכול להבין מזה שאנחנו לא רציניים?
תשובה:
עונש הוא לא מטרה אלא אמצעי. אנחנו מטילים על ילד עונש במטרה ובתקווה שיבין ש'לא שווה לו' לחזור שוב על המעשה שבגינו הוא נענש. לכן – אם מדובר בעונש שהוטל עליו בעקבות מעשה חד־פעמי, ולאחר כמה שעות הוא מגיע אלינו בבקשה לבטל את העונש ואנחנו מתרשמים כי הילד הפנים את הבעייתיות במעשה, או לחילופין הוא הפנים כי לא כדאי לו לחזור על מעשה דומה, אזי אפשר לוותר לו העונש. במקרה כזה חשוב שביטול העונש לא יהיה כלאחר יד אלא ביישוב הדעת. נעשה זאת לאחר שנפסיק את הפעולה שהיינו באמצע לעשות (אם אתם באמצע לשטוף כלים, תנגבו ידיים, פנו עם הילד לחדר, תבקשו מהילד לחזור על מה שביקש ו'בכובד ראש' קבלו החלטה לבטל לו את העונש), בכך נשדר לילד שאנחנו לא מבטלים לו את העונש מחוסר רצון להיכנס איתו לוויכוחים וכדומה – מסר שמשדר חולשה וחוסר עקביות, אלא 'כי כך החלטנו'.
לעומת זאת, במידה והעונש שהוטל עליו הוא על מעשה שחוזר על עצמו, נקשיב לבקשתו של הילד בסבלנות ולא נדחה אותו בשתי ידיים, ויחד עם זאת נאמר לו בנינוחות שלמרות שאנחנו מאמינים לו שהוא מתחרט על המעשה, היות והמעשה חוזר על עצמו, ההתרשמות שלנו היא שהוא עדיין לא למד את הלקח ולכן אנחנו משאירים את העונש על כנו.
בהצלחה!
