3152679_S

גילינו שיש לה סמארטפון!

הזהרנו אותה שאין פלאפון עם אינטרנט, ולפני כמה ימים גיליתי אצלה סמארטפון • כיצד תנהגו?

שלום. ברצוני לשאול כיצד עליי לנהוג עם ביתי – נערה בת 16 שלומדת בבית ספר חרדי. בבית שלנו אין אינטרנט וטלויזיה. לילדה יש פלאפון ללא אינטרנט ואני לא מסכימה לוואצאפ וכדומה (היא ביקשה שיהיה לה וואצאפ ללא אינטרנט ובעלי ואני לא מסכימים). לאחרונה הרגשתי שמשהו לא מסתדר לי וגיליתי שיש לה וואצאפ ועוד קו. אני אישה שמידת האמת מאוד חזקה אצלי והיא יודעת את זה ובסך הכל גם היא. עכשיו אני מרגישה שהאמון בינינו נפגע. עדיין לא אמרתי לה כלום, אך נראה לי שהיא הרגישה שעליתי עליה. מה אני אמורה לעשות, מה לומר לה? ועוד שאלה, במידה והיא תספר לי האם עליי לקחת ממנה את הפלאלפון הכשר? כי כבר היה בעבר דבר דומה ובעלי אמר לה שאם היא תפר את האימון הוא יקח ממנה את הפלאלפון.

תשובה:

שלום וברכה, אכן, אמון בין הורה לנערה מתבגרת הוא חשוב מאוד, הוא מהווה בסיס יציב לדיאלוג ומאפשר תקשורת פתוחה בין ההורה לילד גם כאשר ישנם משברים בדרך. בדיוק מהסיבה הזו עלינו להיזהר שבעתיים מלהשתמש במילה הזו מול הילדים גם כאשר אנחנו מרגישים שהם 'אכזבו' אותנו בדרך זו או אחרת.

נערה שמפרה הסכם בינה לבין הורים היא עדיין לא שברה את האמון ביניהם! גם אם נניח רגע לעובדה שרוב ה'הסכמים' בין ההורה לילד הם חד צדדיים, האם נכון לומר שהילד שבר אמון כאשר המעשה שהוא עשה הוא תוצאה של תבוסה במלחמת יצר עקובה?! האם בנוסף להרגשה הרעה שלו שהוא עושה מעשה לא ראוי, הוא צריך בתגובה גם לקבל ריחוק רגשי מההורים?! אינני כותב שזה המקרה אצלכם בבית, אך יחד עם זאת חשוב מאוד לשים על השולחן גם את נקודת מבטו של הילד.

שליטה, התבגרות ומה שביניהם

המלצתי היא כי ראשית, תפנימו, את ובעלך, כי עם כל הצער, ככל שגיל הילדים עולה, כך השליטה שלנו עליהם ועל מעשיהם מתרופפת, ובמקום שנילחם בזה ובדרך נזיק לנו ולהם, פשוט נתחיל ליצור שיח אחר. השיח עם נערים צריך להתבצע מתוך כבוד ולא מתוך פטרונות. למרות שלעיתים אנחנו יוצאים מתוך נקודת הנחה ש'הוא הילד שלנוו הוא אמור לעשות מה שאנחנו אומרים לו', אנחנו עדיין נדרשים לאפשר לו את המרחב האישי שלו ולשם להכניס את הציפיות שלנו ממנו ויש לעשות זאת בהתקיים מספר מוטיבים:

הקשבה: לפני שאנחנו מתחילים להרצות לו על הערכים שלנו ומה אנחנו מצפים ממנו, נשב בשקט ונקשיב לכל מה שיש לו לומר. אם נקשיב לו באמת, נגדיל את הסיכויים שגם הוא יקשיב לנו אח"כ.

כבוד: השיחה חייבת להתקיים מתוך כבוד בסיסי לילד. לא לומר משפטים שמזלזלים בבחירותיו או במעשיו. את הביקורת נגיד לו בענייניות, מבלי לשוות לקולנו טון או מילים מזלזלים.

אמפתיה: למרות שהילד עשה מעשה־שלא־יעשה מבחינתנו, נַראה לו שאנחנו מבינים גם את המצוקה שלו (”אנחנו בטוחים שכל הזמן הזה היית צריכה להחביא מאיתנו את המכשיר, ובטח לא פעם היית בלחצים ובפחדים שמא המכשיר יתגלה”). אל תחששו להיות אמפתים, זה לא יתפשר בעיניו שאתם מסכימים למעשה שעשה.

אשררו את האמון ביניכם: לפני שאתם מבהירים לה את עמדתכם בעניין האינטרנט והפלאפון, אמרו בקול ברור כי אתם מבינים שהיא פעלה לפי עצת היצר וכי האמון שלכם לא נפגע, ושאתם עדיין מאמינים לכל מילה שלה!

ביקורת בונה: הקפידו לומר את הביקורת בענייניות ובהחלטיות (בבית שלנו אין, ולא יהיה, אינטרנט). אך באותה נשימה אפשרו לה להביע את התנגדותה. ההתנגדות לא אומרת שהיא תשבור לכם את המילה, היא מאפשרת ביטוי לתסכול שלה.

ענישה: ענישה בגיל ההתבגרות היא מורכבת יותר מענישה בגיל צעיר. בכו"מ חשבו מבעוד מועד, את ובעלך, על ענישה שנראית לכם, והציגו זאת כעובדה שאין עליה עוררין.

לגבי לקיחת הפלאפון, באופן כללי, ענישה כזו תקשה עליה לשמוע בקולכם, כי אם היא תגיע למצב שבו אין לה אפילו פלאפון להתקשרות מינימלית עם חברות, אתם בעצם דוחפים אותה לעבור על המילה שלכם פעם נוספת. מצד שני, היות וכבר הודעתם לה מראש כי זה יהיה העונש, תקחו לה את הפלאפון לזמן מוגבל וקצר (תאמרו לה מראש לכמה זמן), רק כדי שלא לשבור את המילה שלכם. אך לפעמים הבאות תחשבו על ענישה אחרת.

ומשפט אחרון: שימו לב שאתם נכנסים לתקופה לא קצרה של up and down בכל מה שקשור למשמעת והתמודדות איתה. קחו נשימה וקחו זאת כאתגר, כי במלחמה הזו אין מנצחים!

קבלו עכשיו את קלפי ההיכרות שלי בחינם ישירות לתיבת הדוא"ל שלכם

שתף

יצחק יונה

יצחק יונה

ייעוץ חינוכי • הנחיית הורים • פסיכותרפיה

פוסטים אחרונים

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן