כיצד להתנהג עם ילד בן 10 שבזמן האחרון אני מבינה שהוא לא דובר אמת. במילים אחרות משקר לי. גם כשזה קשור לכסף שהוא לוקח לי אומר שזה לא הוא. האם להוכיח אותו על כך. או להעלים עין?

שלום וברכה, יש לחלק בין אי אמירת אמת ללקיחת כספים ללא רשות. לגבי אי אמירת אמת, יש לדעת כי ברוב המקרים, ילד משקר כי הוא לא מצא דרך יותר אלגנטית להתמודד עם המציאות. אפשר להירגע, רוב הסיכויים שאתם לא מגדלים שקרן פתולוגי בבית. ההתערבות ההורית במקרה הזה צריכה להתמקד במציאת דרכים כשרות יותר להתמודדות עם המציאות המורכבת מבחינתו. במידה וגיליתם שהילד שיקר, גשו אליו בעדינות, בקשו לשוחח איתו ביחידות (!), הבהירו לו ברגישות ובעדינות שאתם יודעים שהוא שינה מן האמת, גלו אמפתיה למצבו (”קשה היה לך להתמודד עם המציאות המאיימת” וכדומה). לאח"מ נסו לחשוב יחד איתו על דרכים אחרות כיצד ניתן להתמודד עם המציאות שנתפסה בעיניו כמאיימת.

למה הוא לוקח בלי רשות?

לגבי לקיחת הכספים: גיל 10 הוא השלב שבו ילד מבין שכסף זה ‘מוצר נחשק’ כי הוא שומע ורואה איך המבוגרים שסביבו מתייחסים לכסף, אך יחד עם זאת הוא לא מבין מספיק טוב את הקונספט בכל מה שקשור לכסף. לדוגמה: ילד בגיל הזה שצבר קצת כסף והלך לקנות בכסף הזה דבר מה, לא מן הנמנע שהוא יהיה עצוב אח”כ ש”נגמר לו כל הכסף”. עוד דוגמה לכך, היא העובדה שלרוב מדובר במקרה בו ‘לילד לא חסר כלום’. אז למה לגנוב אם לא חסר כלום?! התשובה לכך היא, שהוא לא לוקח במטרה למלא חֶסֶר, הוא לוקח כי זה משהו נחשק.

אז איך תגיבו?

הכי חשוב שלא להוציא מהפה את שורש המילה ‘גנב’ – בכל הטיה שתהיה. עליכם להתייחס לזה כמו שמתייחסים לכל התמודדות הקשורה לעמידה בפני פיתויים; שוחחו עם הילד על מַהם פיתויים, מה אנחנו מרגישים כאשר אנחנו מאוד רוצים להשיג משהו שאנחנו יודעים שהוא אסור ומה עוזר לנו להתגבר על הפיתוי – רצוי להביא דוגמאות מעצמנו. כמו”כ עודדו את הילד לבוא לספר לכם כאשר הוא מרגיש דחף לקחת בלי רשות ולקבל את עזרתכם בהתמודדות עם הדחף.

לסיום אציין, כי במקרים בהם מדובר בגיל מתקדם יותר או כאשר ה’לקיחות’ מתחילות לקבל ‘צבע של גניבה’ (תכנון מוקדם, לקיחה מחנויות וכדומה) ההתייחסות לתופעה שונה במעט מהאמור לעיל.