אם לפני חמש עשרה שנה היו מי שניסו להחביא את הנושרים – הרי שהיום כבר לא ניתן לעשות זאת. ואם נתמקד  בחצי הכוס המלאה, אז: סוף סוף לנערים אלו יש בית, ישנם מסגרות מגוונות שגם הן מסווגות לפי רמות נשירה • מה באמת עובר על אותם נערים? האם ישנו טיפול מועיל שיחזיר אותם לחיק המשפחה? מה אנחנו – כהורים וכאנשי מקצוע, נדרשים לעשות בכדי למנוע התדרדרות נוספת?

מה ההבדל בין דחיינות’ ל’חוסר מוטיבציה’? איך מגבירים מוטיבציה, ומה עושים כשיש מוטיבציה אבל היא לא באה לידי ביטוי כתוצאה מדחיינות כרונית?

מהי דחיינות? האם לא כולנו דחיינים לפעמים? מתי דחיינות היא ‘נורמלית’ ומתי היא אמורה להדאיג? האם יש קשר בין דחיינות למוטיבציה נמוכה, ואיך בכל זאת ניתן להתגבר עליה? • אל תדחו את קריאת הכתבה הזו

שתיית אלכוהול אצל ילדים ונוער הפכה לתופעה בימי הפורים, אך לא כל ההורים יודעים מה אלכוהול עושה למוח שלנו והאם יש הבדל בין ילד למבוגר, מה היקף התופעה, והכי חשוב: מה ניתן לעשות בכדי לגרום לילד לא לשתות יין בפורים למרות שגם חבריו שותים?

למה נער נושר? האם השאלה הזו והעיסוק בה רלוונטית רק להורים שילדם עוד לא הגיע לגיל הנערוּת או שתמיד יש מה לתקן? מהן הדרכים לצמצום תופעת הנשירה? מהי ההגדרה של נער נושר והאם ישנם אשמים בסיפור הכואב הזה?

אף אחד לא הבין במה מדובר, אבל יאיר ידע – תיאור מצמרר של התקף החרדה שהתפתח אצל ילד צעיר, מה עושים וכיצד לזהות את התסמין שיכול להחמיר • חלק ב’: טיפול

הכול התחיל בבוקר יום שישי אחד בשעה עשר. הוא, נער בן ארבע עשרה וחצי, שוקד על תלמודו ב’סדר א’ באולם ביהמ”ד. לפתע ובלי כל סימנים מקדימים הוא מתחיל להרגיש סחרחורות. מיד נשכב על הספסל ומרים רגליים כדי להזרים דם לראש. החברותא היה הראשון שקלט את זה ורץ להביא לו כוס

מה עושים כשהילד מפחד ולא ממש ברור לנו למה? הסיפור של אביטל, וכל הדרכים הנכונות להתמודד עם הפחד

לצערנו הרב, במסגרת פרשות קשות שהתגלו לאחרונה, עולה הדרישה הבלתי מתפשרת, לעשות ככל הניתן כדי להעלות את המודעות לנושא התקיפות ואצל ילדים בפרט – חלק שני שלב הזיהוי: אקדים, כי הפרק הזה לא פשוט לקריאה כי הוא עוסק בחלק כואב ביותר בבירור מקרי תקיפה חמורה. זהו קו־התפר בין המניעה לטיפול.